סר אלטון בפארק. רשמים, תובנות וקיטורים

כפי שאולי הבנתם מהכותרת המאוד מרמזת, הייתי אתמול בהופעה של אלטון ג'ון.

כן. כן. סר אלטון ג'ון. הוא ולא מלאך. הוא ולא שרף. in the flesh.

ו...לא נפלתי מהכסא.

למה לא נפלתי מהכסא? קודם כל, כי לא היו כיסאות ליפול מהם. ישבתי עם כלל עם ישראל על הדשא, וזה רק חלק מהבעיה שלי ושל הגב שלי.

ולמה זה שווה פוסט? כי אני מנסה להבין האם העובדה שלא נפלתי מההופעה של אלטון ג'ון אומרת משהו עליו ועל ההופעה, או עלי ועל הנרגנות הטבעית שלי.

אלטון קשישא בפארק הירקון

מה, זה שיר אחר? לחן זהה שהתפרסם במילים שונות

והפעם, עוד פוסט מוזיקלי.
היום בא לי להעלות כאן כמה דוגמאות מעניינות לתופעה שבה לחן אחד בא לידי ביטוי בכמה שירים שונים בשפה העברית.
לשם הבהרה, אני לא מדבר על גרסאות קאבר לשירים לועזיים שתורגמו בצורות שונות, או כאשר הזרם החסידי מאמץ להיטים חילוניים ומחבר להם מילים אחרות. אז למה אני כן מתכוון ?
הנה הדוגמה שלדעתי היא הכי ידועה. יש אי שם(גידי גוב)/תני לי יד (עלי מוהר)
הלחן של יוני רכטר לשיר "יש אי שם" (ששר גידי גוב, שגם כתב את המילים עם אשתו ענת ז"ל) ולשיר "תני לי יד" (ששר עלי מוהר שכתב את המילים, עם ביתו שרון) הוא אותו לחן.
הגרסה של עלי מוהר נכתבה והושרה שנה לאחר הגרסה של גידי גוב. אני אישית מעדיף אותה.

ועכשיו לכמה דוגמאות קצת פחות מוכרות, ולדעתי מאוד מעניינות. ולמה מעניינות? כי בניגוד לדוגמה הראשונה, בכולן מדובר על לחן נפלא, שלא הצליח בפעם הראשונה שפורסם, והוצל משממונו מספר שנים לאחר מכן על ידי טקסט אחר, עיבוד אחר, ומבצע אחר. 

כמה מילים על בטלנות

הפוסט הזה מוצא אותי בצימר בשדה בוקר.
משקיף על המדבר, המדבר משקיף עלי חזרה, ולא עושה כלום. בוהה...
לכאורה, יש המון מקומות יפים באזור. באתי ליום אחד וכדאי שאנצל את הזמן הקצוב בדרום כדי לראות קצת. נופים, בריכות מים, מכתשים, הרים...
מצד שני, ממש לא בא לי לעשות כלום מלבד לשבת במרפסת, להשקיף על החול, לגלוש קצת במחשב, ולברוח בחזרה למיזוג אחרי כמה דקות. וזה מביא אותי לנושא הבטלנות.

מתבטל במרפסת בצימר