לרגל המצב

כפי שיודע כל מי שמכיר אותי יום או יומיים, כואב לי. 
כלומר, זה משהו שתמיד נכון. זה יכול להיות הגב, הרגל, הברך... 
משהו תמיד כואב לי ברגע זמן נתון.
סביבתי, אגב, בשלב מסויים, החליטה שרב לה מתלונותיי ועברה להתעלמות מסויימת, מהולה לטעמי בקורטוב של זילזול.

מה רבה היה גאוותי ושמחתי שלאחר בדיקות מרובות, שעליהן התעקשתי, אכן נמצא שתלונותי לא לשווא. אכן, משהו לא בסדר בקרסול שלי (ימין) והוא צריך ניתוח.
כך אובחן, נקבע, הוחלט לפני מספר חודשים. 
הנה. אמרתי לכם.

אמה מה? שברגע שאובחן שאכן מצב הקרסול שלי לא תקין ומחייב טיפול (אמרתי לכם!!!), הוא הפסיק לכאוב, כאילו להגיד...הנה, הוכחתי לכם שאני צודק. הלאה.
הגדלתי לעשות ואפילו עשיתי כמה טיולים לא קלים על הקרסול, הוא תיפקד נפלא. אז קצת כואב לי לרוץ עליו? ביג דיל.
באופן חשוד, ככל שהתקרב מועד הניתוח, דווקא הקרסול השמאלי התחיל לכאוב לי. כאילו רוצה להגיד.. סליחה? לא שכחת משהו? נראה לך שרק הימני יקבל תשומת לב ואמפתיה מהסביבה?

בתבונתי האינסופית הבנתי שהסביבה (המשפחה, שבשלב זה כבר הבינה שנגזר עליה לשמוע את תלונותיי עד קץ הימים) לא תקבל בהבנה את הנושא, ושמרתי לעצמי. כאומר...פרה פרה. נגמור עם ימין, נעבור לשמאל.
והנה, ברוב הדר והוד, עברתי את הניתוח לפני כשבוע. האמת? התרגשתי. היתה המון חגיגיות באוויר.

השורה התחתונה? מאז הניתוח בקרסול, אני חייב להודות, כואבת לי דווקא ברך ימין. כואבת כמו שלא כאבה לי מעולם. כאבי תופת. הקרסול דווקא בסדר.
מה אני בא להגיד? שכנראה שאני צריך להשלים עם העובדה ששנים של ריצה, קפיצה, כיפוף, דילוג (ובינינו, גם כמה קילו שאפשר לוותר עליהם) עשו את שלהם, ואולי כדאי שאתחיל לשקול תחביבים הולמים לעתיד.  

למישהו יש מסרגה מיותרת?

פוסט מוזיקלי - אותן המילים בלחנים שונים

 שבת של סגר, אין לי כח לעשות יותר מדי. אז במה אמלא את הזמן? נכון. אייגע אתכם בפוסט מוזיקלי טרחני נוסף.

זוכרים שלפני כמה שנים כתבתי פה על תופעה של מילים שונות באותו הלחן? (ברור שאתם זוכרים. זה נקרא "מה, זה שיר אחר?" , באמת, פוסט יוצא מן הכלל).
אז עכשיו, אני מרגיש שהתנאים בשלו לפוסט הפוך. מילים שהתפרסמו בלחנים שונים. 

כמה מילים על הפוסט. 
אז ככה, יש המון דוגמאות, ואני לא מתיימר להציג את כולן. זה בעיקר נפוץ לגבי מילים מהתנך או ממסורת ישראל. נפוץ לא מעט גם עבור מילים שנכתבו על ידי משוררים ידועים. 
אני אביא פה כמה דוגמאות. רובן די ידועות, ואנסה, בשם עצמי כמובן, להחליט איזה לחן טוב יותר.
זה כמובן עניין של טעם אישי, ואשמח לפתוח את זה לדיון, אבל לא פחות מהטעם האישי, שווה לשקול כאן באיזה מהמקרים הלחן הולם יותר את רוח המילים.

זהו, חפרתי.
מתחילים.

נהר

 "אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. זה לא יהיה אותו הנהר ולא אותו האדם."(הרקליטוס)

איפה זה היה? אני בטוח שזה אמור להיות קרוב פה איפשהו.
הנשימות נעשו כבדות יותר ויותר. היה חם מאוד, ואני כבר מזמן לא ילד. זכרתי את המסלול הזה כהרבה יותר קל. אפילו קליל.
ופתאום...עליות, ירידות, עצים נופלים שחוסמים את הדרך, והגבעה הקטנה הזו? בטוח שהיא היתה פה כשטיילתי פה בפעם שעברה? לפני 30 שנה? לא זכור לי משהו כזה. אני בכלל במקום הנכון? הכל היה אז הרבה יותר "מישורי" מהיום...

בכלל, מה עבר לי בראש כשהחלטתי לצאת לטיול לבד בטבע באמצע הקיץ?

הכל התחיל לפני כמה שבועות...

שנת קורונה, הכל נעצר, תחושה של חוסר תוחלת וחוסר עניין כללי במה שקורה, ואיזו עצירה בחיים בהמתנה ל..השד יודע מה.  מין תקופה שכזו.

תמיד הולכת לפניך שתיקתך - על כוחן של המילים


מה הן המילים אם לא שתיקה
תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה.
מגדל נופל, הגשר הוא חבר.
לעוד גשרים - אותם אתה עובר לשווא.

מה הם הגשרים אם לא עכשיו?
עכשיו ועוד עכשיו
הוא זמן, הולך ושב
על עקבותיו.

מהו הסיפור בילקוטך?
מעט מחר, מעט היום, וילדותך.
אני מביט, עפר ויהלום,
זה מתפורר, וזה מבריק פתאום באור.

מה הן המילים - אם לא לזכור
אתמול ועוד אתמול, הזמן שיעבור איתך,
תמיד הולכת לפניך שתיקתך.
 
(משה בן שאול) 

את השיר אני מכיר שנים רבות, כמובן. מעולם לא התעכבתי, עד עכשיו, לנסות להבין מה הוא מנסה להגיד.
למעשה, אני לא מסוגל להפריד את המילים מהלחן והשירה (המצויינים!!!) של שלמה ארצי בתקליט "חצות". זה בא אצלי בחבילה אחת. 

לאחרונה יצא לי לחשוב קצת על המילה. או יותר נכון, מילים. ערכן, תפקידן בחיינו. "חיים ומוות ביד הלשון" אמר שלמה המלך. כולנו מושפעים מהן, משתמשים בהן כדי לאהוב, לשנוא, לרמות, להשיג, לקדם, לרומם ולהשפיל..

בהקשר הזה, השיר הזה ריתק אותי אליו. הטקסט לא קל, ובכל זאת...מקווה שירדתי לדעת המחבר. 

פוסט מוזיקלי - 5 שירים שדני רובס כתב לאחרים

אני אוהב מאוד את דני רובס. אפשר להגיד שגדלתי עליו.
כשהייתי ממש ילד, חזרו ההורים שלי מהופעה של שלמה ארצי וסיפרו לי על הגיטריסט שליווה אותו בהופעה, והיה נורא מצחיק, וגם שר שם איזה שיר והוא שר נורא יפה.
שנתיים מאוחר יותר כבר הוציא הגיטריסט הזה את מסגרות. תקליט שנעלם לו ברעש של מלחמת לבנון וכמעט ולא הושמע. "מסגרות" הוא כיום תקליט מוכר מאוד, בעיקר לחובבי רובס, אבל את תהילתו הוא קנה בעיקר אחרי ההצלחה הגדולה של דני רובס עם "פנים ושמות".
אני מאלה שגילו את "מסגרות" בזמן אמת והתאהבו בו מיד. הרגשתי שמעבר למוזיקה המצויינת, יש פה משהו שונה, שמאוד דיבר אלי. היה בו משה חשוף מאוד. אפילו חשוף עד כאב. גם במילים, גם בלחנים, גם בעיבוד המינימליסטי ובעיקר בשירה. מין בתוליות ועוצמות שקשה לחקות או ליצור בצורה מלאכותית.

וכל ההקדמה הזו למה?
כי במשך הקריירה כתב דני רובס שירים גם לאחרים. חלק מהשירים התפרסמו מאוד (דוגמת "אחת מהבוהמה" של אריק סיני, או "נוסעת בעקבות האהבה" לורדינה כהן, שאליה עוד נחזור, או "תמיד אשה" של פנינה רוזנבלום - שיר שרובס התכחש אליו במשך שנים רבות) .
הרשימה הזו באה לעשות כבוד לכמה שירים של רובס שהתפרסמו, אבל לא יודעים שהוא כתב אותם, או שלא התפרסמו מספיק, וחבל.

אז הנה, יוצאים לדרך.

ראובן ארז - יום ועוד יום (פסטיבל הזמר 1987)

את הפסטיבל הזה ראיתי בטלוויזיה, והוא כלל המון שירים שלא מספיק הוערכו באותו הזמן, אבל בהחלט שירים ראויים.
ראובן ארז, זמר לא ממש מוכר, שלדעתי שמעתי את שמו קודם רק בהקשרים של מוזיקה מזרחית (מה שנקרא היום "ים תיכונית") עלה והתחיל לשיר.
כמי שאוהב את דני רובס (ולא הקשיב לדברי הקריינות שקדמו לשיר) לא היה לי ספק מי הלחין את השיר. טביעת האצבע הרובסית היתה מאוד בולטת פה. השיר עצמו לא הגיע לשום הישג משמעותי, ולדעתי לא הושמע בכלל בהמשך.
מאוחר יותר ביצע גם רובס עצמו את השיר, אבל בעיני, כמו בהרבה מקרים אחרים - הביצוע המקורי הוא העדיף. 
השיר מצויין, הביצוע מצויין, ולמי שחובב רובס ולא הכיר - אני שמח להיות זה שמכיר לו את השיר.




נורית גלרון - מה אתה חושב (1984)

האלבום "נגיעה אחת רכה" היה הצלחה מטורפת. נורית גלרון הפציצה בו להיט אחר להיט.
החל משיר הנושא, דרך "השיר שהוא שר לי בגשם","השיר על הארץ", "למדני את השיר הפשוט" ועוד.
באמת, כל שיר פגז. אלבום שמיצב את נורית גלרון גבוה גבוה בסולם הזמרות בישראל. כתף אל כתף ליהודית רביץ.

בין השירים התחבא לו שיר קטן, שזכה להשמעות, אבל לא בסדר גודל של השירים האחרים.
את השיר כתב והלחין יוצר מתחיל (דני מי?) ובעיני הוא יוצא דופן ממש.
אני חושב שזו הפעם הראשונה (אבל ממש לא האחרונה) שדני רובס כותב לאשה.
את זה שדני רובס יודע לכתוב ולהלחין ברגישות אפשר היה לראות כבר ב"מסגרות", אבל לעשות את זה עבור אישה - זה כבר סיפור אחר לגמרי. סיפור שדורש הבנה ובגרות שנדיר למצוא אצל יוצר כל כך צעיר.
מבחינתי - את התקליט הזה הכרתי על בוריו מהרגע שיצא, אבל למרבה הפלא רק לפני מספר שנים גיליתי שדני רובס כתב את השיר הזה. ועד עכשיו זה מפליא אותי. גם בגלל שלא ידעתי, גם בגלל שהלחן הוא כל כך לא רובסי...




ורדינה כהן - הרגע האחרון (1988)

שנת 1988 מוצאת את דני רובס במגמת נסיקה מטורפת, אחרי ששנה קודם הוא הוציא את "פנים ושמות" המצליח.
בשלב זה הוא כבר מספיק מוכר, מספיק מנוסה ויש לו מספיק ביטחון כדי לקחת תחת חסותו את ורדינה כהן ולעשות לה תקליט שלם. ורדינה כהן, ביתו של סולימאן הגדול ונצר למשפחת כהן המזמרת היתה כבר דמות מוכרת בנוף הזמר הישראלי, עם קרייה כזמרת ליווי והופעה בקדמי אירוויזיון.
מהתקליט הזה כולם מכירים את "נוסעת בעקבות האהבה". התקליט כולו היה הצלחה והתפרסמו ממנו עוד שני שירים מצויינים. האחד הוא "מתגעגעת אליך" והשני הוא "הרגע האחרון".

נושא השיר הוא מעניין. שוב כותב דני רובס לאשה, מילים וגם לחן. כמו בכל התקליט.
הפעם הוא מדבר על נושא אהוב עליו מאוד...אהבה אסורה.
הוא התחיל את זה שנה קודם עם "קטע מסוכן" בתקליט פנים ושמות, ובהמשך הקריירה נגע עוד מספר פעמים בנקודה הזו. וכל פעם, משום מה, דווקא מהזווית הנשית של הנבגדת, או הבוגדת (ראו ערך "שחררי אותו" מתוך "בגוף ראשון").
כתמיד - המילים כנות, אמיצות, חודרות.





אריק סיני - עכשיו (1987)

שנת 1987, שנת הפריצה של דני רובס לצמרת אומני ישראל, מצאה את אריק סיני עושה את הדרך ההפוכה.
סיני, שבתחילת שנות השמונים היה אחד מהזמרים המובילים בארץ, עם שורה ארוכה של להיטים, החל לאבד מהצלחתו והשפעתו באמצע שנות השמונים, ונאבק נואשות להישאר בתודעה.
לקראת תקליטו "עכשיו" שיצא בסוף 1987 חיפש אריק סיני כוחות יצירתיים רעננים והגיע לרובס הצעיר.
התקליט כלל שני שירים של רובס. "אחת מהבוהמה"  - אחד מהשירים הראשונים בכלל שהלחין רובס, והיה כבר שיר יחסית מוכר בזמן שיצא התקליט, ו"עכשיו" - שיר הנושא של התקליט.
המיוחד בשיר הזה שכאן רובס כתב רק את המילים, בעוד שאת הלחן כתב שאול בן אמיתי.
השיר עצמו מוכר יחסית, אבל מעטים יודעים שדני רובס קשור אליו, אולי בגלל שאין כאן את טביעת האצבע המוזיקלית הכל כך אופיינית לרובס.




הראלה בר - דרך הים (1987)

בשנת 1987 הוציאה הראלה בר את תקליטה השני, ובדיעבד האחרון, "קשה בלילה".
הראלה בר, סומנה כמה שנים קודם כהבטחה גדולה. מעין ממשיכת דרכה של גלי עטרי (בשל גוון קולה הדומה).
היו לה כמה להיטים, אבל לא מספיק כדי ליצור קריירה לאורך זמן.
בתקליט הזה היה לה את הלהיט "טנגו אחרון (סקובידו)", ושני שירים של דני רובס שלא הצליחו.
אסתכן ואומר שזה אחד השירים הפחות מוכרים של דני רובס, ואודה שלא הכרתי אותו בכלל, עד שביצעתי את התחקיר לרשימה הזו.
למרות שהשיר לא מוכר בכלל, הרי שאם צלחתם את הפוסט עד הנה, אני ממליץ לכם להקשיב לשיר יפה, רובסי מאוד, בביצוע מצויין.
את המילים, אגב, כתבה רוני ערן.