משקפיים

"אתה צריך משקפיים, אבל זה לא נורא.
הראייה מקרוב צריכה קצת עזרה"
רופא צעיר, בן שלושים אולי
ככה בלי בושה מסתכל עלי

אני צריך משקפיים?
אתה צריך משקפיים !!!
אתה בעצמך.
אני רואה מצויין, ובכלל מי שמך?

אני דורש עוד בדיקה
פשוט מצמצתי באותה דקה
אני רואה שש שש
איך אתה לא מתבייש?

בבית הספר תמיד ראיתי הכי טוב
גם בראייה למרחק, וגם מקרוב
ובצבא, אולי זה יישמע קצת פתטי
לא היתה מטרה שהחטאתי

אז אדוני הנכבד והחשוב
שאלתי ואשאל אותך שוב
צוציק יהיר וחוצפני
משקפיים? אני? אני?

מה זאת אומרת זה נורמלי לגיל?
אדוני, אני לא איזה אדם רגיל
עלי דבר כזה לא משפיע
לא רואים עלי שאני בלתי פגיע?

טוב, נראה לי שאלך לבחור מסגרת
והנה יצא לי שיר עם חריזה מפגרת
ותסלחו לי שאני לא מנקד
פשוט את המבט קצת קשה לי למקד

ריצה

"אני צריך לעשות עם עצמי משהו" אני ממלמל לעצמי תוך כדי שאני גורר את הגוויה שלי בכח להמשיך לרוץ/לדדות/לנוע לאורך המסלול.  "תראה את כולם סביבך. מלאי בריאות. רצים בקלילות ועם חיוך על הפנים. ורק אתה..."

אתמול רצתי. כמו שאני עושה כבר שנה וחצי.
בזמן הזה ירדתי במשקל, והגעתי למצב שאני רץ מרחקים שאם היו מספרים לי על זה לפני שנתיים, הייתי צוחק (לא להתלהב, 10 ק"מ, אבל בשבילי זה חתיכת הישג).

רק מה? יש לי איזו תכונה, שאני מסרב להכיר במגבלותיי.
מה לעשות? אני לא נעשה צעיר יותר. ובכלל כושר ריצה זה דבר שיש לו עליות ומורדות.
אז עכשיו אני בתקופה פחות טובה. רץ יותר לאט. עובר להליכה מדי פעם, ובעיקר מסרב לקבל את הירידה הזו בכושרי.
כמו במקרים אחרים, ההכרה בכך שאני כבר לא בן עשרים (או שלושים, או ארבעים...) לא מחלחלת.

הרולד לויד מנסה לעצור את הזמן