‏הצגת רשומות עם תוויות שירה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שירה. הצג את כל הרשומות

אין לו מושג

הוּא לֹא מֵבִין אֵיךְ זֶה עוֹבֵד
לָמָּה אֲנָשִׁים אוֹמְרִים דְּבָרִים
שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁהֵם לֹא נְכוֹנִים
וְכֻלָּם מְשַׂחֲקִים אֵיזֶה מִּשְׂחָק
שֶׁרַק הוּא לֹא מֵבִין אֵיךְ לְשַׂחֵק.

הוּא יוֹדֵעַ רַק מָה נָכוֹן וּמָה לֹא
הוּא לֹא מֵבִין מָה "כְּדַאי לוֹ לְהַגִּיד"
וּמָה "צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ"
וְשֶׁיֵּשׁ יְעָדִים, וּמְגַמּוֹת, וּמְכִירוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת
הוּא לֹא מֵבִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹנוּס, וְיֵשׁ בִּצּוּעִים
וְשֶׁאֱמֶת זֶה דָּבָר גָּמִישׁ

הוּא יוֹדֵעַ מְעַט מְאוֹד
הוּא רַק יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שֶׁמֶשׁ בַּחוּץ
וְיֵשׁ יָם, וְהַר, וְעֵמֶק, וּמְדַבֵּר
וּמוּזִיקָה. כָּזוֹ שֶׁנִּכְנֶסֶת לוֹ לַלֵּב.
וְשֶׁבַּחוּץ יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהוּא אוֹהֵב



אף אחד לא מיותר

כל מיני אנשים נכנסים ויוצאים מעולמי לאורך השנים
פרצופים שאני זוכר, וכאלה שלא
זו יכולה להיות הקופאית שבמשך שנים היתה אומרת לי שלום בסופר
זה יכול להיות השכן עם הכלב הלבן שעבר דירה לפני שנים
זה יכול להיות האבא הזה שמת מחיידק טורף לפני 15 שנה ולא באמת הכרתי אותו מעבר ל"שלום שלום"
או מישהי שחייכה אלי חיוך שהמיס אותי ונעלמה לה בהמשך הרחוב
אנשים שהיו בחיי שנים והיה נראה לי שהם תמיד יהיו שם
אנשים שיד המקרה הפגישה בינינו
אנשים שמסלול חיי הועיד אותי להכיר
או כאלה שהצליחו לגעת בי בצורה שאף אחד אחר לא.
היו אנשים שעשו לי רע
היו אנשים שעשו לי טוב
היו כאלה שאהבתי מאוד
היו כאלה שרציתי לרצוח

האנשים האלה, יום אחד נעלמים
במפתיע. תמיד זה יהיה במפתיע.
אפילו אם הם עוד שם, בסביבה, הם פתאום נעלמים
הם כבר לא שם בשבילך
לפעמים אתה אפילו לא שם לב לזה
ולפעמים אתה מתאבל עליהם שנים

וככל שעובר הזמן, חוזרים אליך לפעמים הפנים שלהם
לפעמים הם מופיעים מולך כשאתה פותח את המקרר
או באמצע אימון 
לפעמים כשאתה שומע שיר
או בדרך לעבודה
לפעמים כלב לבן בשכונה מזכיר לך
או איש עם מבטא ספרדי בטלוויזיה
ולפעמים ציטוט מספר של אלבר קאמי
או נקודה במשחק טניס
או תמונה מהופעה של הלהקה ההיא שאתה מאוד אוהב

ואז אתה מבין...
שאף אחד לא מיותר
כל אחד מהם נמצא איפשהוא אצלך בפנים
עמוק
מחכה לצוף לך בזיכרון
ולפעמים האיש הרע, הוא כבר לא רע
ולפעמים האישה המחייכת, דווקא עצובה
וכל אחד מהם הוא עוד פיסה קטנה קטנה .
במי שאתה
במה שהפכת להיות







עמוק במצולות

עמוק במצולות אין שום דבר
רק שקט וחושך
עמוק במצולות אין אף אחד
רק צללים חולפים וכתמי שמש ואובך

עמוק במצולות אתה רק מקווה
שהחמצן שלך יספיק לשמור על חייך
עמוק במצולות אתה רק מרגיש
את המשקל העצום של המים מעליך


עמוק במצולות אתה תוהה
אם תצליח לעלות אל פני המים
אם אי פעם תחזור אל החיים 
של ההולכים על שתיים


עמוק במצולות אתה רואה דברים
שלא תראה בשום מקום אחר
דגי מפלצת נדירים, ואשפת חיים זרוקה
אלמוגים חיים וספינה טרופה


עמוק במצולות אתה מרגיש בבית
כי שם אתה רק אתה, ולא צריך להיות שום דבר שאתה לא
עמוק במצולות אתה אומר לעצמך
אולי אני  בכלל שייך לפה

עמוק במצולות לא יודעים מה למעלה ומה למטה
וגם אם רוצים לא יודעים את הדרך הביתה
כי כולם חושבים שמה שצריך זה לצוף
אבל לפעמים כל מה שצריך זה יד, חיוך, או חיבוק


שֶׁקֶט

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ
וְהוּא אוֹמֵר לִי ש
אֵין לִי זְמַן

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ
וְהוּא אוֹמֵר לִי ש
אֲנִי לֹא בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן
(וְאוּלַי אֲנִי כֵּן)

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ
וְהוּא אוֹמֵר לִי ש
אֲנִי טוֹעֶה
(אֲבָל אוּלַי אֲנִי צוֹדֵק)

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ
וְהוּא אוֹמֵר לִי ש
אֲנִי שׁוֹכֵחַ מָה נָכוֹן

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ

יֵשׁ לִי רַעַשׁ כְּשֶׁאֲנִי עֵר
וְיֵשׁ לִי רַעַשׁ כְּשֶׁאֲנִי יָשֵׁן

וְאִם אֲנִי מוֹצֵא אֶת עַצְמִי
אֵיזֶה יוֹם
כָּכָה בְּמִקְרֶה
בַּמָּקוֹם שֶׁלִּי
אָז יֶשׁ לִי שֶׁקֶט 

וְאָז הַרְבֵּה רַעַשׁ

הגיג מסע: שינויי מזג האוויר (בפלורידה)

רצה המקרה ומצאתי את עצמי בסוף השבוע הזה נוסע שעות ארוכות בפלורידה.
איך קרה? נסיעת עבודה שהתארכה מעבר לצפוי, פגישות שהתווספו, ומפה לשם - אני חוזר רק אחרי סופהשבוע.

אמרתי לעצמי...אם כבר, אז כבר. 
נכון תיכננתי טיול גדול לארה"ב? (כן)
נכון דחיתי אותו בגלל קורונה וכאלה? (כן)
נכון שאני כבר באזור שתיכננתי לטייל בו? (בערך)
אז בבקשה - אני לוקח רכב שכור ועושה את הדרך מטלהאסי למיאמי ביומיים (משהו כמו 550 מייל). נסיעת דרכים. כמו שאני אוהב.

והנה, אני נוסע לי הבוקר מטאמפה לכיוון מיאמי, נהנה מהחופים ומהים שמקיף אותי, ומולי אני רואה מחזה מרהיב. שכבת עננים קודרים שמכסה את השמיים, מעל הים....מה אני אגיד? כל כך התלהבתי מהתמונה שהייתי צריך כמה שניות כדי להבין את המשמעות...

תוך דקה מצאתי את עצמי באפלה גמורה. גשם שלא מאפשר לראות מטר קדימה.

התחלתי לקלל את העולם ואת החיים בכלל ולמה הסכמתי להישאר סופשבוע. הגשם היה כל כך חזק שנראה שלעולם לא אצליח להשלים את שארית הדרך, וגם ככה...הלך היום. אצטרך להישאר בחדר במלון ולחכות לטיסה מחר.

אחרי כעשר דקות של נסיעה איטית, על סף העצירה,  פתאום...בבת אחת, יצאתי מזה. משכבת העננים הזו. פתאום, כאילו לא קרה כלום, השמש זרחה, השמיים היו כחולים, אף ענן שחור לא נראה ברקע. יום יפהפה!!!



ואז עלתה בי הארה קטנה.

כשאתה בתוך הסערה - אתה מוקף מים, גשם, ורוחות. אתה לא יכול לראות החוצה.
אתה לא יכול לראות שמעבר למסך הסערה מחכה יום יפה. אתה נמצא בתוך הסערה, ונדמה לך שכל העולם גשום, סוער וחורש רעות. אבל זה ממש לא המצב. פשוט קשה לראות החוצה כשאתה בתוך סערה.. אבל היא פתאום תיגמר. כי סערות זה דבר שחולף.

וכשאתה מחוץ לסערה, אתה כן יכול לראות קדימה, לתכנן את דרכך, לראות את האופק, ולהתכונן ליום יפה.

זהו. הגיג.
יצאתי מעודד.

כביסה

מִכְנְסֵי הִתְעַמְּלוּת, חֻלְצוֹת נְקִיּוֹת
תַּחְתּוֹנִים, גַּרְבַּיִם, גּוּפִיּוֹת עֲנָקִיּוֹת
סְדִינִים יְשָׁנִים שֶׁקִּבַּלְנוּ לַחֲתֻנָּה
מַגָּבוֹת שֶׁקָּנִינוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה

חֻלְצָה עִם קְרָעִים וְכֶתֶם רָטֹב
שֶׁפַּעַם נִרְאֵיתִי בָּהּ מַמָּשׁ מַמָּשׁ טוֹב
צִפָּה לַכָּרִית עִם עִטּוּר מְפֹרָק
שֶׁהָיְתָה פַּעַם חֵלֶק מִסֵּט יְרַקְרַק

חֻלְצַת צַוָּארוֹן עִם כַּפְתּוֹר חָסֵר
מִכְנָסַיִם יָפִים עִם חוּט סוֹרֵר
לְאֵלּוּ הַיּוֹם יֵשׁ פָּחוֹת דְּרִישָׁה
הַזְּמַנִּים הִשְׁתַּנּוּ, הַתְּקוּפָה קָשָׁה

וַאֲנִי עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ לַיָּד
כָּל פְּרִיט לְבוּשׁ, אֶחָד אֶחָד
וַאֲנִי מְנַסֶּה לְהָכִיל אֶת הַכֹּל
עַל חֶבֶל תְּלִיָּה פָּשׁוּט וְזוֹל

וּכְשֶׁהַכֹּל מִסְתַּיֵּם, מְסֻדָּר וּמָתוּחַ
אֲנִי מַרְגִּישׁ פִּתְאוֹם שֶׁאֶפְשָׁר קְצָת לָנוּחַ
הַכֹּל מִתְנוֹפֵף, מִתְיַבֵּשׁ לוֹ בְּלִי קוֹל
הַחֶבֶל הִצְלִיחַ לָשֵׂאת אֶת הַכֹּל





(ותודה ליורם סימן-טוב על העזרה בניקוד)

האיש החכם בעולם

האיש החכם בעולם ישב במשרדו
האיש החכם בעולם ישב לו לבדו
כשאתה הכי חכם
אתה יודע יותר מכולם
כשאתה הכי חכם
אתה לא טועה לעולם

האיש החכם בעולם ניסה להבין מה השתבש
מה קרה לו שם בדרך, שזה כל מה שיש
הרי מילדות ידעו שהוא גאון
וכל מה שעשה דפק כמו שעון
ובמוחו האנליטי הרי הכל כה חד
והרי הוא יודע יותר טוב מכל אחד

הוא היה אמור לפתח טילים
הוא היה אמור לקטוף לו פרסים
ואם לא לזכות בפרס נובל
אז מינימום לקבל איזה פרס ישראל

האיש החכם לא נהנה מעולם
הוא חכם מכדי לחוש פרח או ים
להכל מסביבו צידוק הגיוני
או נוסחה חכמה, או הסבר גאוני

אבל פרח או שמש, או חיוך משובה
או מראה של אישה בזרועות אהובה
דברים קטנים, תחושות נפלאות
את אלה אינו יכול כלל לראות

רגעים של טפשות, השתטות במסיבה
לשיר בקול רם, לצחוק בלי סיבה
תשוקה לוהטת, או חיבוק של חבר
האיש החכם הוא בעצם עיוור

ישב לו האיש החכם בגפו
ולא ראה מעבר לקצה אפו
ניהל וסידר וידע בחכמה
ולא מצא לעצמו נחמה



כשאדם עומד ליד נמלים

כשאדם עומד ליד נמלים
הן לא מבינות שיש לידן
אדם
הן לא יכולות להבין מה זה
הדבר הגדול הזה שנמצא לצידן

הן רואות סוליה
ולפעמים אפילו נעל
הן שומעות קולות
שנשמעים להן יותר כרעם

הן ממשיכות בעמל יומן
כאילו כלום לא קרה
הן בכלל לא חושבות,
ממשיכות בשגרה

כשאדם עומד ליד נמלים
הן לא רואות שום דבר נעלה
הן רק רוצות שהנעל
לא תפריע להן לסחוב את העלה



פוסט מוזיקלי - אותן המילים בלחנים שונים

 שבת של סגר, אין לי כח לעשות יותר מדי. אז במה אמלא את הזמן? נכון. אייגע אתכם בפוסט מוזיקלי טרחני נוסף.

זוכרים שלפני כמה שנים כתבתי פה על תופעה של מילים שונות באותו הלחן? (ברור שאתם זוכרים. זה נקרא "מה, זה שיר אחר?" , באמת, פוסט יוצא מן הכלל).
אז עכשיו, אני מרגיש שהתנאים בשלו לפוסט הפוך. מילים שהתפרסמו בלחנים שונים. 

כמה מילים על הפוסט. 
אז ככה, יש המון דוגמאות, ואני לא מתיימר להציג את כולן. זה בעיקר נפוץ לגבי מילים מהתנך או ממסורת ישראל. נפוץ לא מעט גם עבור מילים שנכתבו על ידי משוררים ידועים. 
אני אביא פה כמה דוגמאות. רובן די ידועות, ואנסה, בשם עצמי כמובן, להחליט איזה לחן טוב יותר.
זה כמובן עניין של טעם אישי, ואשמח לפתוח את זה לדיון, אבל לא פחות מהטעם האישי, שווה לשקול כאן באיזה מהמקרים הלחן הולם יותר את רוח המילים.

זהו, חפרתי.
מתחילים.

תמיד הולכת לפניך שתיקתך - על כוחן של המילים


מה הן המילים אם לא שתיקה
תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה.
מגדל נופל, הגשר הוא חבר.
לעוד גשרים - אותם אתה עובר לשווא.

מה הם הגשרים אם לא עכשיו?
עכשיו ועוד עכשיו
הוא זמן, הולך ושב
על עקבותיו.

מהו הסיפור בילקוטך?
מעט מחר, מעט היום, וילדותך.
אני מביט, עפר ויהלום,
זה מתפורר, וזה מבריק פתאום באור.

מה הן המילים - אם לא לזכור
אתמול ועוד אתמול, הזמן שיעבור איתך,
תמיד הולכת לפניך שתיקתך.
 
(משה בן שאול) 

את השיר אני מכיר שנים רבות, כמובן. מעולם לא התעכבתי, עד עכשיו, לנסות להבין מה הוא מנסה להגיד.
למעשה, אני לא מסוגל להפריד את המילים מהלחן והשירה (המצויינים!!!) של שלמה ארצי בתקליט "חצות". זה בא אצלי בחבילה אחת. 

לאחרונה יצא לי לחשוב קצת על המילה. או יותר נכון, מילים. ערכן, תפקידן בחיינו. "חיים ומוות ביד הלשון" אמר שלמה המלך. כולנו מושפעים מהן, משתמשים בהן כדי לאהוב, לשנוא, לרמות, להשיג, לקדם, לרומם ולהשפיל..

בהקשר הזה, השיר הזה ריתק אותי אליו. הטקסט לא קל, ובכל זאת...מקווה שירדתי לדעת המחבר. 

פוסט מוזיקלי - 5 שירים שדני רובס כתב לאחרים

אני אוהב מאוד את דני רובס. אפשר להגיד שגדלתי עליו.
כשהייתי ממש ילד, חזרו ההורים שלי מהופעה של שלמה ארצי וסיפרו לי על הגיטריסט שליווה אותו בהופעה, והיה נורא מצחיק, וגם שר שם איזה שיר והוא שר נורא יפה.
שנתיים מאוחר יותר כבר הוציא הגיטריסט הזה את מסגרות. תקליט שנעלם לו ברעש של מלחמת לבנון וכמעט ולא הושמע. "מסגרות" הוא כיום תקליט מוכר מאוד, בעיקר לחובבי רובס, אבל את תהילתו הוא קנה בעיקר אחרי ההצלחה הגדולה של דני רובס עם "פנים ושמות".
אני מאלה שגילו את "מסגרות" בזמן אמת והתאהבו בו מיד. הרגשתי שמעבר למוזיקה המצויינת, יש פה משהו שונה, שמאוד דיבר אלי. היה בו משה חשוף מאוד. אפילו חשוף עד כאב. גם במילים, גם בלחנים, גם בעיבוד המינימליסטי ובעיקר בשירה. מין בתוליות ועוצמות שקשה לחקות או ליצור בצורה מלאכותית.

וכל ההקדמה הזו למה?
כי במשך הקריירה כתב דני רובס שירים גם לאחרים. חלק מהשירים התפרסמו מאוד (דוגמת "אחת מהבוהמה" של אריק סיני, או "נוסעת בעקבות האהבה" לורדינה כהן, שאליה עוד נחזור, או "תמיד אשה" של פנינה רוזנבלום - שיר שרובס התכחש אליו במשך שנים רבות) .
הרשימה הזו באה לעשות כבוד לכמה שירים של רובס שהתפרסמו, אבל לא יודעים שהוא כתב אותם, או שלא התפרסמו מספיק, וחבל.

אז הנה, יוצאים לדרך.

ראובן ארז - יום ועוד יום (פסטיבל הזמר 1987)

את הפסטיבל הזה ראיתי בטלוויזיה, והוא כלל המון שירים שלא מספיק הוערכו באותו הזמן, אבל בהחלט שירים ראויים.
ראובן ארז, זמר לא ממש מוכר, שלדעתי שמעתי את שמו קודם רק בהקשרים של מוזיקה מזרחית (מה שנקרא היום "ים תיכונית") עלה והתחיל לשיר.
כמי שאוהב את דני רובס (ולא הקשיב לדברי הקריינות שקדמו לשיר) לא היה לי ספק מי הלחין את השיר. טביעת האצבע הרובסית היתה מאוד בולטת פה. השיר עצמו לא הגיע לשום הישג משמעותי, ולדעתי לא הושמע בכלל בהמשך.
מאוחר יותר ביצע גם רובס עצמו את השיר, אבל בעיני, כמו בהרבה מקרים אחרים - הביצוע המקורי הוא העדיף. 
השיר מצויין, הביצוע מצויין, ולמי שחובב רובס ולא הכיר - אני שמח להיות זה שמכיר לו את השיר.




נורית גלרון - מה אתה חושב (1984)

האלבום "נגיעה אחת רכה" היה הצלחה מטורפת. נורית גלרון הפציצה בו להיט אחר להיט.
החל משיר הנושא, דרך "השיר שהוא שר לי בגשם","השיר על הארץ", "למדני את השיר הפשוט" ועוד.
באמת, כל שיר פגז. אלבום שמיצב את נורית גלרון גבוה גבוה בסולם הזמרות בישראל. כתף אל כתף ליהודית רביץ.

בין השירים התחבא לו שיר קטן, שזכה להשמעות, אבל לא בסדר גודל של השירים האחרים.
את השיר כתב והלחין יוצר מתחיל (דני מי?) ובעיני הוא יוצא דופן ממש.
אני חושב שזו הפעם הראשונה (אבל ממש לא האחרונה) שדני רובס כותב לאשה.
את זה שדני רובס יודע לכתוב ולהלחין ברגישות אפשר היה לראות כבר ב"מסגרות", אבל לעשות את זה עבור אישה - זה כבר סיפור אחר לגמרי. סיפור שדורש הבנה ובגרות שנדיר למצוא אצל יוצר כל כך צעיר.
מבחינתי - את התקליט הזה הכרתי על בוריו מהרגע שיצא, אבל למרבה הפלא רק לפני מספר שנים גיליתי שדני רובס כתב את השיר הזה. ועד עכשיו זה מפליא אותי. גם בגלל שלא ידעתי, גם בגלל שהלחן הוא כל כך לא רובסי...




ורדינה כהן - הרגע האחרון (1988)

שנת 1988 מוצאת את דני רובס במגמת נסיקה מטורפת, אחרי ששנה קודם הוא הוציא את "פנים ושמות" המצליח.
בשלב זה הוא כבר מספיק מוכר, מספיק מנוסה ויש לו מספיק ביטחון כדי לקחת תחת חסותו את ורדינה כהן ולעשות לה תקליט שלם. ורדינה כהן, ביתו של סולימאן הגדול ונצר למשפחת כהן המזמרת היתה כבר דמות מוכרת בנוף הזמר הישראלי, עם קרייה כזמרת ליווי והופעה בקדמי אירוויזיון.
מהתקליט הזה כולם מכירים את "נוסעת בעקבות האהבה". התקליט כולו היה הצלחה והתפרסמו ממנו עוד שני שירים מצויינים. האחד הוא "מתגעגעת אליך" והשני הוא "הרגע האחרון".

נושא השיר הוא מעניין. שוב כותב דני רובס לאשה, מילים וגם לחן. כמו בכל התקליט.
הפעם הוא מדבר על נושא אהוב עליו מאוד...אהבה אסורה.
הוא התחיל את זה שנה קודם עם "קטע מסוכן" בתקליט פנים ושמות, ובהמשך הקריירה נגע עוד מספר פעמים בנקודה הזו. וכל פעם, משום מה, דווקא מהזווית הנשית של הנבגדת, או הבוגדת (ראו ערך "שחררי אותו" מתוך "בגוף ראשון").
כתמיד - המילים כנות, אמיצות, חודרות.





אריק סיני - עכשיו (1987)

שנת 1987, שנת הפריצה של דני רובס לצמרת אומני ישראל, מצאה את אריק סיני עושה את הדרך ההפוכה.
סיני, שבתחילת שנות השמונים היה אחד מהזמרים המובילים בארץ, עם שורה ארוכה של להיטים, החל לאבד מהצלחתו והשפעתו באמצע שנות השמונים, ונאבק נואשות להישאר בתודעה.
לקראת תקליטו "עכשיו" שיצא בסוף 1987 חיפש אריק סיני כוחות יצירתיים רעננים והגיע לרובס הצעיר.
התקליט כלל שני שירים של רובס. "אחת מהבוהמה"  - אחד מהשירים הראשונים בכלל שהלחין רובס, והיה כבר שיר יחסית מוכר בזמן שיצא התקליט, ו"עכשיו" - שיר הנושא של התקליט.
המיוחד בשיר הזה שכאן רובס כתב רק את המילים, בעוד שאת הלחן כתב שאול בן אמיתי.
השיר עצמו מוכר יחסית, אבל מעטים יודעים שדני רובס קשור אליו, אולי בגלל שאין כאן את טביעת האצבע המוזיקלית הכל כך אופיינית לרובס.




הראלה בר - דרך הים (1987)

בשנת 1987 הוציאה הראלה בר את תקליטה השני, ובדיעבד האחרון, "קשה בלילה".
הראלה בר, סומנה כמה שנים קודם כהבטחה גדולה. מעין ממשיכת דרכה של גלי עטרי (בשל גוון קולה הדומה).
היו לה כמה להיטים, אבל לא מספיק כדי ליצור קריירה לאורך זמן.
בתקליט הזה היה לה את הלהיט "טנגו אחרון (סקובידו)", ושני שירים של דני רובס שלא הצליחו.
אסתכן ואומר שזה אחד השירים הפחות מוכרים של דני רובס, ואודה שלא הכרתי אותו בכלל, עד שביצעתי את התחקיר לרשימה הזו.
למרות שהשיר לא מוכר בכלל, הרי שאם צלחתם את הפוסט עד הנה, אני ממליץ לכם להקשיב לשיר יפה, רובסי מאוד, בביצוע מצויין.
את המילים, אגב, כתבה רוני ערן.




פוסט מוזיקלי ליום כיפור: שירים שצריך לבקש עליהם סליחה

מזמן לא כתבתי פוסט על מוזיקה. ומה יותר מתאים מהשקט של יום כיפור על מנת להתיישב, לחשוב, לחפש ולכתוב?

אז, פוסט מוזיקלי. על מה? 
ברוח היום הזה - על שירים שהמבצעים/כותבים צריכים לדעתי לבקש מאיתנו סליחה על שזכינו לשמוע את היצירות האלה. יצירות שהעולם היה ממשיך להתנהל ממש בסדר גמור גם בלעדיהן, ואולי אפילו היה טוב יותר.

כמה מילים על תהליך הבחירה.
1. זו כמובן רשימה סובייקטיבית לגמרי. אין מה להתווכח. ככה אני חושב. מה שכן - אשמח להצעות נוספות בתגובות.
2. השירים שבחרתי - חלקם הזויים ולא מוכרים. סתם כי בא לי. חלקם לחלוטין מיינסטרימים, וחלק סתם שירים גרועים. אין אחידות בבחירות.
3. מה שהשתדלתי לעשות - זה שהשירים ייצגו איזה תופעה שייצרה שירים גרועים. לא בהכרח עומדים בפני עצמם.
4. לא לשכוח שהרשימה היא הומוריסטית. אז אם אני קצת לועג, קצת בז, קצת מבקר...לקחת בפרופורציה.
5. מעצלנות לשמה - לא העמקתי מאוד בתחקיר. אז אם פספסתי פה ושם בשנה, או בסדר הארועים, תסלחו לי.

זהו, חפרתי. מוכנים?

הבלדה על C5 ו- C6

שמעי אחות, שחה C5 ל C6
כבר הרבה זמן שאני חשה
שבתוך כל הלחץ והצעקות
אני ואת אולי קצת מרוחקות

דיברתי גם עם החוליה מעל
אבל היא שומרת מרחק, וחבל
ושאר החוליות, גם הן
ענייני חברה לא בראש מעייניהן


הזן ואמנות אחזקת הקלטת

אתמול התקלקל לי הוידאו.
אלו שקצת מכירים אותי יודעים שיש לי איזה תחביב כזה, שדי מחייב וידאו תקין, ואיזה כמה שעות טובות בשבוע.
אז כמו כל מכשיר בכלל, ובוודאי מכשירים מכניים עם טכנולוגיה של לפני 30-40 שנה, גם המכשיר הזה הגיע אל קיצו הידוע מראש.

ידידיי, אל תבינו לא נכון - לא הרמתי ידיים כל כך מהר. פתחתי את המכסה, התחלתי לשחק בזיזי הפלסטיק הרבים שבמכשיר, לפרק את ראש הההקלטה, להרכיב מחדש את גלגלי השיניים. נאדה. העסק אבוד, כי דווקא המעגלים החשמליים, ולא הרכיבים המכניים, כשלו.
ועל זה רציתי לכתוב היום.

דעו לכם, הדור שלי, כדי לצרוך תרבות, היה צריך לדעת לעשות דברים חוץ מללחוץ Download. 
הדור שלי הוא דור הוידאו, קלטות האודיו, מכשירי הפטיפון עם הזרוע והמשקולת, והמחט.
הדור הזה היה צריך לפתח חוש מכני, ולהבין איך פועלים דברים על מנת לשמוע את המוזיקה שלו, ואם צריך - אז מאלתרים. ולדעתי, דור שצריך לעבוד ולהשקיע אנרגיות על מנת להשיג את המוזיקה שלו, לומד להעריך אותה טוב יותר.

אז הנה כמה תמונות אופייניות מחיי ילד של שנות 70-80, ומה היה צריך לדעת פעם על מנת לשמוע מוזיקה (ואיך סלוטייפ ועיפרון קשורים).


פוסט מוזיקלי: כשהלחן לא מתאים למילים

והפעם, כפי שנאמר בכותרת, פוסט מוזיקלי. התאים לי לשבת להתעמק בזה בבוקר סגרירי שכזה.
הנושא די ברור, אבל אסביר בכל זאת.
אתרכז בחמש דוגמאות לשירים ידועים. חלקם אפילו שירי מופת שכולנו אוהבים (יעני "נכסי צאן ברזל"), רק מה? מרוב שהתרגלנו לשמוע אותם, ואולי בכלל הכרנו אותם מאז ומתמיד, אף אחד לא שם לב שמבחינה אומנותית טהורה, השיר אולי נשמע מצויין, אבל הלחן לא הולם בכלל את רוח השיר, או את המילים עצמן.
בחלק מהמקרים לחן מצויין "אונס" את הטקסט (שהוא, לרוב, טקסט "נתון מראש" של משוררים) ושובר אותו לחתיכות, קוטע שורות, מכפיל/משמיט בתים או הופך בית לפזמון וכו'.

דוגמאות? מיד.

7 גניבות מוזיקליות בזמר העברי


ושוב, פוסט מוזיקלי.
הפעם, רעיון שחשבתי עליו כבר לפני כמה שבועות, אבל דיון שהשתתפתי בו השבוע בפייסבוק סיפק לי כמה תובנות, סיפורי רקע וחומרים נוספים שהיו חסרים לי.
אז היום - שירים בזמר העברי ש"השאילו", במוצהר או שלא, שורות וציטוטים מוזיקליים מיצירות מעבר לים.
חלק מהציטוטים האלה ברורים ומובהקים, וחלקם רק מרמזים ויהיו שיטענו "על מה אתה מדבר? זה בכלל לא דומה". בכל אופן - בכל הדוגמאות שאביא הדמיון לטעמי הוא הרבה מעבר למקרי.

אז נתחיל דווקא עם המובן מאליו, אבל אחרי זה מגיעים כמה דברים די פיקנטיים לדעתי.

אל תגלו לי

לאותם אנשים שאומרים
"תשמע, אני חייב להגיד לך ש...".
לאותם צדקנים של
"אני לא מסוגל לשקר, אני אומר את מה שאני חושב"
או אותם חברים ש "עושים את זה לטובתי".
פשוט תסתמו. תעשו לי טובה. תשמרו את זה לעצמכם.

כי אני
האבא הכי טוב בעולם
בעל מתחשב ואיש משפחה למופת
וחתיך הורס
וכל בדיחה שלי היא שוס
אני גם שנון, ואינטליגנטי
ובכלל,
אני מתנת אלוהים למין האנושי, והנשי בפרט

עוד לא היה כדורסלן כמוני. הייתי יכול להיות ג'ורדן
אלא אם כן הייתי בוחר לשחק טניס.
ופרופסור. ברור. פרס נובל, אם רק הייתי מחליט.
תנו לי שבוע, ואצייר את המונה ליזה
תני לי חודש ואפסל כמו רודן

אני משווק מבריק, מנהל נערץ, וכולם אוהבים אותי. כולם.
וכתיבה? הרי אם רק ארצה אכתוב כאן ספר שישנה את העולם.
וזמר... אוהו. איזה קול שיש לי. רק קצת אימון וכוונון
באמת, בסך הכל...אין עלי

אז אולי הגזמתי בחלק ממש קטן. ואולי אני בכלל אדיוט פתטי.
אבל אתם. אל תגלו לי. מי ביקש מכם בכלל?


אתה לא מבין, ככה זה פה

תבואו מוקדם, אמרה ההודעה בפייסבוק. המקום קטן.

אתמול, באופן די יוצא דופן עבורנו, יצאנו ביום שישי.
אני לא בליין גדול, ואני לא בקי בהלכי העיר הגדולה בכל הנוגע לפאבים קטנים והופעות מקומיות, אבל מה יכול להיות רע? פאב קטן, מופע מוזיקה שאני אוהב, וכמה מכרים שאני מחבב ואמורים לנכוח.
על המקום עצמו כבר שמעתי מכמה ידידים. אמור להיות פאב קטן ואיכותי. כולם ציינו שהוא קטן. נו, בסדר, אז נצטופף קצת. זה דווקא אמור להוסיף לאטמוספירה. אני זורם.

הגענו שעה לפני. נתפוס מקום טוב אמרתי.
האיש בכניסה שאל מי אנחנו. "שני כרטיסים על שם גיא" חייכנו בניצחון. "קנינו דרך האתר".
הא !!! הקדמנו את כל אלה שלא קנו כרטיסים מראש, או אלה שיגיעו מאוחר. לא יהיה להם מקום טוב כמו שלנו.


מותר לומר למוח - הרף

מה יש לי עוד? 
מה עוד היה לי? 
מותר להיות 
סנטימנטלי

יש שירים כאלה, שכל כך מוכרים בגרסה המולחנת שלהם, שאנשים כבר לא שמים לב על מה הטקסט מדבר. מכירים? המילים למעלה לקוחות משיר כזה, שנקרא "מותר לומר" ונכתב על ידי נתן אלתרמן.
המילים? פשוטות וחכמות.
אלתרמן מדבר כאן על העתיד, ועל העבר, אבל למה הוא מתכוון בשורה האחרונה ?
אני מודה שכוונת המשורר לא לגמרי ברורה לי, אבל היא מתחברת לאיזו תובנה שקיבלתי עם השנים ש"מותר" להראות רגש, שמותר להתרפק, שכל השכלתנות שלאורה הלכתי כל השנים (ו,אם להודות על האמת, היא גם חלק לא קטן מחיי גם היום) לא באמת שווה הרבה אם אני לא נותן גם לרגש ולאי-רציונל את ביטויו בחיי. אחרת, בשביל מה הכל?

הבית הזה, החכם בפשטותו, למעשה מקשר בין שני חלקים של השיר שיוצרים יחד אמירה חכמה מאוד, שאני מאוד מזדהה איתה, ועליה רציתי לדבר
Sketch by Duane Eells, 2011

כשהקאבר עולה על המקור. מצעד פרטי

המצב הוא שאני חווה לאחרונה איזה writers block. החום, השגרה, ואולי סתם עצלנות, אבל בשורה התחתונה - כבר חודש שלא כתבתי כלום בבלוג. ובכל פעם שאני מחליט שהגיע הזמן לכתוב, אבל אין לי על מה - אני בורח למקום שבו הכי נעים וחמים לי. מוזיקה ישראלית.
אז היום - פוסט שמזמין ויכוחים. החלטתי לערוך לעצמי מצעד קטן של שירים עבריים שהקאבר שלהם עולה על המקור.
הקריטריון שקבעתי לעצמי פשוט - הקאבר צריך להיות יותר מסתם ביצוע טוב של השיר. או עיבוד עשיר יותר שלו. הוא צריך לקחת את השיר ולצקת לתוכו איזה משהו שלא היה בו קודם. (כמובן - באותו הלחן).
הבחירה לא היתה פשוטה, ובטוח ששכחתי דברים טובים (שאתם כמובן מוזמנים להזכיר לי).
בכל מקרה - הנה זה בא

(הציור? לא קשור לכלום. פשוט צייר שאני אוהב, וקישור צולע למקום השלישי)
אריק איינשטיין אוהב להיות בבית (עמוס בידרמן)