אופניים

זה היה בוקר ראש השנה האזרחית 1985. 
אני זוכר את זה בבירור כי זה היה הבוקר שבו מצאו את השכן תלוי בחצר.
הוא היה איש אומלל שלא היה לו אף אחד, ויצא בלילה עם חברים שרצו לשמח אותו בערב השנה החדשה.
כנראה שתה יותר מדי, או סתם עבר יום גרוע. הלך ותלה את עצמו. בלי שום התחשבות בסביבה. ככה באמצע החצר.
אני מניח שהיתה המולה סביב העניין כשעלה הבוקר. בכל אופן, אותי זה לא העיר. נער בחופשת חנוכה צריך כנראה יותר מאיש תלוי בחצר שלו כדי להתעורר מוקדם בבוקר.

אמא שלי סיפרה לי על זה כבדרך אגב אחרי שקמתי, והמשטרה כבר פינתה את הזירה. כאילו רצתה לחוס על נשמתי הרכה מפני הזעזוע הנורא.
להודות על האמת? הסיפור עניין אותי בדיוק לחמש דקות. מאחר וגופה כבר לא היתה באזור, וכל מה שנשאר לי לשמוע זה את הסיפור של אימי על איך היא פתחה את החלון בשש בבוקר וראתה איש תלוי בחצר ומיהרה להזעיק את המשטרה. די מהר הנושא מיצה את עצמו. היו לי תכניות אחרות לאותו היום.

קבעתי עם חבר לעשות איזה מסע קטן באופניים לאזור הירקון.


7 גניבות מוזיקליות בזמר העברי


ושוב, פוסט מוזיקלי.
הפעם, רעיון שחשבתי עליו כבר לפני כמה שבועות, אבל דיון שהשתתפתי בו השבוע בפייסבוק סיפק לי כמה תובנות, סיפורי רקע וחומרים נוספים שהיו חסרים לי.
אז היום - שירים בזמר העברי ש"השאילו", במוצהר או שלא, שורות וציטוטים מוזיקליים מיצירות מעבר לים.
חלק מהציטוטים האלה ברורים ומובהקים, וחלקם רק מרמזים ויהיו שיטענו "על מה אתה מדבר? זה בכלל לא דומה". בכל אופן - בכל הדוגמאות שאביא הדמיון לטעמי הוא הרבה מעבר למקרי.

אז נתחיל דווקא עם המובן מאליו, אבל אחרי זה מגיעים כמה דברים די פיקנטיים לדעתי.

יום טיול

לפני כמה ימים הכריזה האשה שלא מעניין אותה כלום. אנחנו כבר לא עושים שום דבר ביחד כמשפחה (לפני חודשיים נסענו לעשרה ימים להולנד...) ושבמטותא מכבודנו, שכל אחד מאיתנו יפנה את עצמו מכל מה שהוא עושה וביום שישי, חול המועד סוכות, אנחנו יוצאים ליום טיול בטבע.

עכשיו, שתבינו. אנחנו ממש לא משפחה מטיילת. זה לא בגנים המשפחתיים שלנו.
כלומר, אנחנו יודעים כמה זה בריא לצאת לטבע, לטייל, לצאת מהבית. זה אפילו חינוכי ומקנה ערכים כמו ידיעת הארץ, ואהבת הארץ. אבל אנחנו באמת לא צריכים את זה. אנחנו מעדיפים לאהוב את הארץ מהסלון, מול הטלוויזיה. או מאיזו מסעדה טובה.

אני אישית הייתי סקפטי. לא היה לי ספק שככל שנתקרב ליעד מישהו מאיתנו (כולל אישתי, שיזמה את העניין) ימצא דרך לסכל את הפיגוע המתקרב.
אכן, לא טעיתי. כל העניין היה על גבול הביטול ברגע שאשתי הכריזה ש"גם הכלבה מצטרפת". מה שגרר תגובה נגד מהירה מאחת מהבנות (השם שמור במערכת) ש"אם ככה, אז אני לא מצטרפת".
דווקא היה משהו בטענה שלה שהכלבה שלנו פשוט לא מסוגלת לעשות מסלולים בטבע. בואו נגיד שהכלבה "מאותגרת משקלית". ומצד שני... איפה בדיוק נשאיר אותה בהתראה של יום?
למרבה הפלא, הצלחנו להגיע לפשרה (מסלול קצרצר, מעט הליכה, קל בלי ללכת במים - וזה עוד לפני שהתאמנו את זה לאילוץ של הכלבה), והעסק נסגר. יוצאים לטיול. תשע בבוקר. נחל קיני, נחל הקיבוצים.עם הכלבה.

ברשותכם, מכאן אעבור לתיאור עובדתי יבש של העובדות והזמנים. אני חושב שזה יצייר את התמונה בצורה הטובה ביותר...