אף אחד לא מיותר

כל מיני אנשים נכנסים ויוצאים מעולמי לאורך השנים
פרצופים שאני זוכר, וכאלה שלא
זו יכולה להיות הקופאית שבמשך שנים היתה אומרת לי שלום בסופר
זה יכול להיות השכן עם הכלב הלבן שעבר דירה לפני שנים
זה יכול להיות האבא הזה שמת מחיידק טורף לפני 15 שנה ולא באמת הכרתי אותו מעבר ל"שלום שלום"
או מישהי שחייכה אלי חיוך שהמיס אותי ונעלמה לה בהמשך הרחוב
אנשים שהיו בחיי שנים והיה נראה לי שהם תמיד יהיו שם
אנשים שיד המקרה הפגישה בינינו
אנשים שמסלול חיי הועיד אותי להכיר
או כאלה שהצליחו לגעת בי בצורה שאף אחד אחר לא.
היו אנשים שעשו לי רע
היו אנשים שעשו לי טוב
היו כאלה שאהבתי מאוד
היו כאלה שרציתי לרצוח

האנשים האלה, יום אחד נעלמים
במפתיע. תמיד זה יהיה במפתיע.
אפילו אם הם עוד שם, בסביבה, הם פתאום נעלמים
הם כבר לא שם בשבילך
לפעמים אתה אפילו לא שם לב לזה
ולפעמים אתה מתאבל עליהם שנים

וככל שעובר הזמן, חוזרים אליך לפעמים הפנים שלהם
לפעמים הם מופיעים מולך כשאתה פותח את המקרר
או באמצע אימון 
לפעמים כשאתה שומע שיר
או בדרך לעבודה
לפעמים כלב לבן בשכונה מזכיר לך
או איש עם מבטא ספרדי בטלוויזיה
ולפעמים ציטוט מספר של אלבר קאמי
או נקודה במשחק טניס
או תמונה מהופעה של הלהקה ההיא שאתה מאוד אוהב

ואז אתה מבין...
שאף אחד לא מיותר
כל אחד מהם נמצא איפשהוא אצלך בפנים
עמוק
מחכה לצוף לך בזיכרון
ולפעמים האיש הרע, הוא כבר לא רע
ולפעמים האישה המחייכת, דווקא עצובה
וכל אחד מהם הוא עוד פיסה קטנה קטנה .
במי שאתה
במה שהפכת להיות







עמוק במצולות

עמוק במצולות אין שום דבר
רק שקט וחושך
עמוק במצולות אין אף אחד
רק צללים חולפים וכתמי שמש ואובך

עמוק במצולות אתה רק מקווה
שהחמצן שלך יספיק לשמור על חייך
עמוק במצולות אתה רק מרגיש
את המשקל העצום של המים מעליך


עמוק במצולות אתה תוהה
אם תצליח לעלות אל פני המים
אם אי פעם תחזור אל החיים 
של ההולכים על שתיים


עמוק במצולות אתה רואה דברים
שלא תראה בשום מקום אחר
דגי מפלצת נדירים, ואשפת חיים זרוקה
אלמוגים חיים וספינה טרופה


עמוק במצולות אתה מרגיש בבית
כי שם אתה רק אתה, ולא צריך להיות שום דבר שאתה לא
עמוק במצולות אתה אומר לעצמך
אולי אני  בכלל שייך לפה

עמוק במצולות לא יודעים מה למעלה ומה למטה
וגם אם רוצים לא יודעים את הדרך הביתה
כי כולם חושבים שמה שצריך זה לצוף
אבל לפעמים כל מה שצריך זה יד, חיוך, או חיבוק


שֶׁקֶט

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ
וְהוּא אוֹמֵר לִי ש
אֵין לִי זְמַן

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ
וְהוּא אוֹמֵר לִי ש
אֲנִי לֹא בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן
(וְאוּלַי אֲנִי כֵּן)

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ
וְהוּא אוֹמֵר לִי ש
אֲנִי טוֹעֶה
(אֲבָל אוּלַי אֲנִי צוֹדֵק)

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ
וְהוּא אוֹמֵר לִי ש
אֲנִי שׁוֹכֵחַ מָה נָכוֹן

יֵשׁ לִי רַעַשׁ בָּרֹאשׁ

יֵשׁ לִי רַעַשׁ כְּשֶׁאֲנִי עֵר
וְיֵשׁ לִי רַעַשׁ כְּשֶׁאֲנִי יָשֵׁן

וְאִם אֲנִי מוֹצֵא אֶת עַצְמִי
אֵיזֶה יוֹם
כָּכָה בְּמִקְרֶה
בַּמָּקוֹם שֶׁלִּי
אָז יֶשׁ לִי שֶׁקֶט 

וְאָז הַרְבֵּה רַעַשׁ