"אני צריך לעשות עם עצמי משהו" אני ממלמל לעצמי תוך כדי שאני גורר את הגוויה שלי בכח להמשיך לרוץ/לדדות/לנוע לאורך המסלול. "תראה את כולם סביבך. מלאי בריאות. רצים בקלילות ועם חיוך על הפנים. ורק אתה..."
אתמול רצתי. כמו שאני עושה כבר שנה וחצי.
בזמן הזה ירדתי במשקל, והגעתי למצב שאני רץ מרחקים שאם היו מספרים לי על זה לפני שנתיים, הייתי צוחק (לא להתלהב, 10 ק"מ, אבל בשבילי זה חתיכת הישג).
אתמול רצתי. כמו שאני עושה כבר שנה וחצי.
בזמן הזה ירדתי במשקל, והגעתי למצב שאני רץ מרחקים שאם היו מספרים לי על זה לפני שנתיים, הייתי צוחק (לא להתלהב, 10 ק"מ, אבל בשבילי זה חתיכת הישג).
רק מה? יש לי איזו תכונה, שאני מסרב להכיר במגבלותיי.
מה לעשות? אני לא נעשה צעיר יותר. ובכלל כושר ריצה זה דבר שיש לו עליות ומורדות.
אז עכשיו אני בתקופה פחות טובה. רץ יותר לאט. עובר להליכה מדי פעם, ובעיקר מסרב לקבל את הירידה הזו בכושרי.
כמו במקרים אחרים, ההכרה בכך שאני כבר לא בן עשרים (או שלושים, או ארבעים...) לא מחלחלת.
כלומר, כן. אני יודע בדיוק שאני לא צריך לצפות שאחזיק מעמד לאורך זמן במגרש הכדורסל עם סייחים בשנות העשרים המוקדמות שלהם, אבל איזה משהו מבפנים מושך אותי להוכיח להם ולעצמי ש...עוד לא. אני עוד כאן. ומה שאני שכחתי, אתם עוד לא למדתם.
אני מתלבט אם זו יהירות, חוסר מודעות, או סתם טפשות מצידי.
בכל אופן, בכל פעם שאני מסיים ריצה ארוכה בזמן טוב, או משחק כדורסל שבו הצטיינתי, זה עוד ניצחון קטן שלי על השעון המתקתק, והמפרקים הדואבים.
והנצחונות הקטנים האלה ? יכולים לרומם אותי בקלות ליומיים שלושה.
חוץ מזה, גם אני כמו כולם. רוצה להיות חתיך.
מה יש ? למה, לא מגיע לי ? רוצה להראות טוב. רוצה מדי פעם שאיזה מישהו יחמיא לי שאני נראה מצויין. אם זו מישהי, אפילו עוד יותר טוב. סתם, כי זה כיף. כי בא לי להרגיש שאני עוד יכול להיות אטרקטיבי . בלי כוונות מיוחדות. סתם בשביל ההרגשה.
טוב, אז זה היה הפוסט הראשון שלי.
יום אחד בא לי לפתוח בלוג. אז פתחתי.
האם יש לי משהו מעניין להגיד ? אני מקווה שכן. לפחות מספיק בשביל שהחברים שלי יקראו ויגיבו מדי פעם.
אני לא מתיימר להמציא את הגלגל, רק לתאר כל מיני רגעים ותמונות מחייו של גבר, אבא, שכיר בעל משכנתא הגר בבית משותף בעיר. בורגני מצוי.
בחרתי לבלוג שם של שיר שאני מאוד אוהב. מלבד אהבתי לשיר, אני מוצא שזה שם שמשרה איזו מן שלווה שאני מאחל לבלוג שלי.
מה לעשות? אני לא נעשה צעיר יותר. ובכלל כושר ריצה זה דבר שיש לו עליות ומורדות.
אז עכשיו אני בתקופה פחות טובה. רץ יותר לאט. עובר להליכה מדי פעם, ובעיקר מסרב לקבל את הירידה הזו בכושרי.
כמו במקרים אחרים, ההכרה בכך שאני כבר לא בן עשרים (או שלושים, או ארבעים...) לא מחלחלת.
הרולד לויד מנסה לעצור את הזמן |
כלומר, כן. אני יודע בדיוק שאני לא צריך לצפות שאחזיק מעמד לאורך זמן במגרש הכדורסל עם סייחים בשנות העשרים המוקדמות שלהם, אבל איזה משהו מבפנים מושך אותי להוכיח להם ולעצמי ש...עוד לא. אני עוד כאן. ומה שאני שכחתי, אתם עוד לא למדתם.
אני מתלבט אם זו יהירות, חוסר מודעות, או סתם טפשות מצידי.
בכל אופן, בכל פעם שאני מסיים ריצה ארוכה בזמן טוב, או משחק כדורסל שבו הצטיינתי, זה עוד ניצחון קטן שלי על השעון המתקתק, והמפרקים הדואבים.
והנצחונות הקטנים האלה ? יכולים לרומם אותי בקלות ליומיים שלושה.
חוץ מזה, גם אני כמו כולם. רוצה להיות חתיך.
מה יש ? למה, לא מגיע לי ? רוצה להראות טוב. רוצה מדי פעם שאיזה מישהו יחמיא לי שאני נראה מצויין. אם זו מישהי, אפילו עוד יותר טוב. סתם, כי זה כיף. כי בא לי להרגיש שאני עוד יכול להיות אטרקטיבי . בלי כוונות מיוחדות. סתם בשביל ההרגשה.
טוב, אז זה היה הפוסט הראשון שלי.
יום אחד בא לי לפתוח בלוג. אז פתחתי.
האם יש לי משהו מעניין להגיד ? אני מקווה שכן. לפחות מספיק בשביל שהחברים שלי יקראו ויגיבו מדי פעם.
אני לא מתיימר להמציא את הגלגל, רק לתאר כל מיני רגעים ותמונות מחייו של גבר, אבא, שכיר בעל משכנתא הגר בבית משותף בעיר. בורגני מצוי.
בחרתי לבלוג שם של שיר שאני מאוד אוהב. מלבד אהבתי לשיר, אני מוצא שזה שם שמשרה איזו מן שלווה שאני מאחל לבלוג שלי.
9 תגובות:
אני הראשונה!
בהצלחה ותמשיך. מחכה לפוסט הבא.
יופי !! בהצלחה.
תודה רבה אור. מקווה שאצליח לעניין
ערב עירוני מתחיל נהדר
תהנה מהבלוג, כמו שאתה נהנה מהחיים, ואתה מסודר
חן חן אנונימי 😃
אהבתי. אמשיך לבקר :)
תודה ענת. אשמח מאוד
לא כ''כ רוצה לחזור לחודש אוקטובר 2015...
אבל אם זה רק לכבוד רשומה הראשונה שפרסמת, אז בהחלט שווה :)
לאחל לך בהצלחה כבר איחלתי, אז רק נותר לחזק אותך נוגע להמשך
השמירה על הכושר הגופני. אם בריצה, או בהליכה .. העיקר לשמור!
סופ''ש נעים וחמים לך וליקיריך :-)
הוסף רשומת תגובה