יום טיול

לפני כמה ימים הכריזה האשה שלא מעניין אותה כלום. אנחנו כבר לא עושים שום דבר ביחד כמשפחה (לפני חודשיים נסענו לעשרה ימים להולנד...) ושבמטותא מכבודנו, שכל אחד מאיתנו יפנה את עצמו מכל מה שהוא עושה וביום שישי, חול המועד סוכות, אנחנו יוצאים ליום טיול בטבע.

עכשיו, שתבינו. אנחנו ממש לא משפחה מטיילת. זה לא בגנים המשפחתיים שלנו.
כלומר, אנחנו יודעים כמה זה בריא לצאת לטבע, לטייל, לצאת מהבית. זה אפילו חינוכי ומקנה ערכים כמו ידיעת הארץ, ואהבת הארץ. אבל אנחנו באמת לא צריכים את זה. אנחנו מעדיפים לאהוב את הארץ מהסלון, מול הטלוויזיה. או מאיזו מסעדה טובה.

אני אישית הייתי סקפטי. לא היה לי ספק שככל שנתקרב ליעד מישהו מאיתנו (כולל אישתי, שיזמה את העניין) ימצא דרך לסכל את הפיגוע המתקרב.
אכן, לא טעיתי. כל העניין היה על גבול הביטול ברגע שאשתי הכריזה ש"גם הכלבה מצטרפת". מה שגרר תגובה נגד מהירה מאחת מהבנות (השם שמור במערכת) ש"אם ככה, אז אני לא מצטרפת".
דווקא היה משהו בטענה שלה שהכלבה שלנו פשוט לא מסוגלת לעשות מסלולים בטבע. בואו נגיד שהכלבה "מאותגרת משקלית". ומצד שני... איפה בדיוק נשאיר אותה בהתראה של יום?
למרבה הפלא, הצלחנו להגיע לפשרה (מסלול קצרצר, מעט הליכה, קל בלי ללכת במים - וזה עוד לפני שהתאמנו את זה לאילוץ של הכלבה), והעסק נסגר. יוצאים לטיול. תשע בבוקר. נחל קיני, נחל הקיבוצים.עם הכלבה.

ברשותכם, מכאן אעבור לתיאור עובדתי יבש של העובדות והזמנים. אני חושב שזה יצייר את התמונה בצורה הטובה ביותר...

08:10   גיא, קום. בנות, קומו. טיול.
08:30   גיא קם, בנות קמו
08:30 - 09:00 האשה מורידה את הכלבה, אורזת תיק לנסיעה, עושה קניות, מריצה כביסה, מתלבשת, מחליפה בגדים.
גיא מתלבש, מכין סנדביצ'ים.
בנות מתלבשות
09:00  משחרר קלאץ'. יצאנו.
09:20  עצירה לאוכל. תחנת הרענון בכביש שש. מקלות לחם, 3 קפה, חצי שעה תור לקופה, עשרים דקות על שולחן מטונף בחוץ
10:10  נוסעים
11:00  היעד הראשון. נחל קיני. נוסעים על דרך עפר. אין פה אף אחד. עוצרים. יורדים לנחל. דווקא חביב. יש קצת מים.
 11:10  אמאלה, יש פה ילדים ערבים עם סוסים. בואו נעוף מפה
 11:15  טעינו בדרך. שתבינו, דרך של קילומטר וחצי, וטעינו בה. חזרנו אחורה קצת והתחברנו למסלול
 11:16  הכלבה מראה סימנים ראשונים של פדלעאות. מתנשפת, מתחבאת בפינות מוצלות, ומסתכלת עלינו במבט מאשים
11:20  באוטו. נוסעים ליעד הבא
11:40  הפסקת פיפי. אם כבר עצרנו בתחנת דלק, אז מגיע לנו איזה קולה.
12:00  ממשיכים
12:20 הגענו. בעצם, לא. יש פה שער נעול. צריך לחזור אחורה. אולי איפה שראינו שם את כל המכוניות?
12:30  נחל הקיבוצים. יש פה מלא אנשים
 12:31  הבנות: לא הבאנו בגדים מתאימים להיכנס למים. אתה אשם.  טוב, הולכים קצת ברגל לאורך הנחל.
 12:35  הכלבה מתעלפת. כלומר, הלכנו איזה 300 מטר רגועים והיא מתנשפת כמו קטר.
 12:45 הגענו לנקודת ירידה למים. הבנות משכשכות. הכלבה משתרעת על אדמה בוצית שחורה ומכריזה על מרד. אני נכנס למים.
 12:48  הכלבה מטונפת. יש לי רעיון אדיר. אני לוקח אותה על הידיים ומכניס אותה איתי לנחל כדי לשטוף אותה.
 12:49  הכלבה יוצאת ומתחילה להתנגב בקרקע המאובקת כמו משוגעת. תוך דקה מסתבר שהכלבה שלנו היא בעצם עכברוש בתחפושת (ראו תמונה).

טוב, אם רק אני שוחה, הכלבה מבוייצת, ולאחרים חם, אז חוזרים לאוטו.
13:00  באוטו. אוירה מרוממת. הכלבה עשתה מקלחת בברזיה ומשם על הידיים לאוטו. השאר שמחים כי נגמרה התכנית להיום
13:15  משהו צריך לאכול, חומוס, צ'יפס, סלט. שתיה. איזה קפה ערבי טוב לסיום? ברור. ובלי איזו בקלאווה אי אפשר.
15:00  בבית. נגמר עוד יום טיול מפואר של משפחת אלון.
15:05  מקלחת לכלבה
15:06  שמפו לכלבה
15:08  ניגוב + פן לכלבה
15:10  שנ"צ (לכלבה כמובן. היא משאירה לנו גם קצת מקום על המיטה, אז גם אנחנו מצטרפים)

להתראות בסוכות הבא :))