בית בשדה

בית עזוב בשדה ירוק
פעם מישהו השקיע כסף, קנה חומרים, תיכנן, קיבל אישורים, ובנה אותו.

היו לו תכניות לגביו.
אולי הוא רצה לגור בו?
אולי הוא רצה להקים שם משפחה, ולחיות איתם בטבע? מוקף בירוק אבל קרוב לעיר?
ואולי הוא חלם להקים שם עסק? למכור משהו מיוחד? שכל הסביבה תגיע לקנות שם? במיקום המיוחד?
ואולי בנתה אותו בכלל המועצה? שיהיה איזה מתנ"ס? או משהו לטובת הציבור?

אבל משהו השתבש
והבית הזה עומד לו עזוב, וישן, ומתפורר.
אף אחד לא מקים בית כדי שהוא יסיים בצורה הזו.

והיום הבית הזה עומד לו באמצע השדה בשיממונו
מקרין משהו אפל, תקוות שנכזבו, חלומות לא ממומשים,
אנשים שהיו בו ואינם, וכל מה שנשאר מהם זה רוחם שמסתובבת בין הקירות המתפוררים.

ועכשיו הוא סתם עומד שם,  מקור לביקור של כל מיני מטיילים, ומשפחות, ואנשים עם כלבים.

ואולי זה היה ייעודו? אולי זה מה שהיה צריך לקרות לו?
ולא משנה מה אנשים חשבו שהבית הזה יהיה, זה מה שהחיים הועידו לו? 
והרי גם בזה יש ייתרון וערך. להיות הבית העזוב הזה בשדה שאנשים באים אליו לטייל




תגובה 1:

ללניה אמר/ה...

כך מרגישה כשאני פוגשת בפושט יד או הומלס. גם הוא וודאי היה הילד של מישהו. מישהו טיפח אותו, השקיע בו, חלם בעבורו חלומות גדולים. עצוב.