על רומא

בימים אלה אני מטייל לי ברומא. סוף שבוע ארוך עם האשה, לאחר די הרבה זמן מאז שטיילנו יחד, ללא הילדות.
פעם ראשונה שלי ברומא, למרבה הפליאה (אני נוסע המון מהעבודה, כבר הרבה שנים, ועוד לא הזדמן לי), ואני ממש לא הולך להפליג פה בשבחה וביופיה של העיר. רבים וטובים ממני עשו זאת (אבל מכמה תמונות לא תתחמקו) .

בכל זאת, משהו אחד...

פוסט קטן על מלחין גדול

אני מתאמן בחדר כושר. כבר כמה שנים.
היו זמנים שאפילו ראו את זה עלי. אבל זה כבר סיפור אחר.

בכל אופן... סיפור נחמד.
לפני מספר שנים התאמן באותו חדר כושר איזה בחור ש, איך לאמר, לא ממש נראה ידידותי לסביבה.
הוא היה ענק. הר אדם. כולו מקועקע, פירסינג בכל מיני מקומות, תספורת מוהוק, ומבט של "אם אתה יודע מה טוב לך, שמור מרחק". הוא בכלל נראה לא יהודי (האמת, חשבתי שהוא בכלל ניאו נאצי או משהו כזה).

מפה לשם, יום אחד הגעתי לאימון ועליתי למלתחה.
רצה המקרה, ואותו בחור היה שם גם, מתעסק בענייניו, מסביבו אותה הילה שאומרת... שמרו מרחק. הוא לא מתעסק עם הסביבה, והסביבה לא מתעסקת איתו. וכך גם אני.

פריז

מתקפת הטרור בפריז תפסה אותי בזמן שאני יושב על המחשב בחדרי, ומנסה לנסח לעצמי איזה רעיון לפוסט חדש בבלוג. משהו די משעשע, כך חשבתי. עד שהחדשות פרצו ושינו לי בשניה את הפרספקטיבה.

 פריז זו עיר שעד לא מזמן לא ממש אהבתי. פשוט לא התחברתי לעיר (שלא לדבר על סלידה מסויימת שיש לי מהאומה הצרפתית כולה...). למה ? אולי בגלל שבביקורי הראשון ירד כל הזמן גשם, ואולי בגלל כל המהגרים, ואולי כי העיר מלוכלכת, ואולי זה בכלל בגלל ממשלת וישי ?
כל זה למרות שגדלתי על ברכי עלי מוהר, שהפיץ את אהבת צרפת לכל עבר בטוריו בעיתון "העיר", למרות "ניקולא הקטן" - סיפורי הילדים הנפלאים שהייתי קורא לבנותיי לפני שינה (מי שלא מכיר, לרוץ לקנות, מתאים לכל גיל !!!), למרות שביקרתי בעיר כמה פעמים בעבר וראיתי את כל האטרקציות לתיירים, ולמרות נהר הסיין, והאוכל המשובח ולמרות, ולמרות, ולמרות...(על מגדל אייפל אני לא מדבר. אני לא מכיר הרבה חובבי פריז שמסוגלים להגיד מילה טובה על המפלץ הזה).

כל זה עד ליוני האחרון.
 

ניקולא הקטן של רנה גוסיני והמאייר הנפלא ז'אן ז'אק סמפה