פגישה עם עלי מוהר (תשע שנים למותו)

אתה גיא?
הפתיע אותי בזמן ששוטטתי ברחוב, מחפש את הכתובת המדוייקת, קצת מתנשף, ובעיקר מקווה מאוד לדייק.
הסתכלתי לכיוון ושם הוא עמד. מכנסיים קצרים, סנדלים, חולצת טריקו חלקה פשוטה.
"כן" מלמלתי בהתרגשות.
"נעים מאוד, אני עלי".

ככה התחילה פגישתי עם עלי מוהר.
קבעתי להגיע אליו על מנת להנחות אירוח שלו בפורום מוזיקה עברית ב"וואלה". אי שם בשנת 2003. אירוח שהגיע אחרי שהרהבתי עוז להתקשר אליו, להשאיר הודעה קולית השואלת האם יאות להקדיש שעתיים מזמנו.
כשחזר אלי, מספר ימים אחרי זה...הבנתי שזה הולך לקרות. עלי מוהר ואני, בביתו. התרגשתי כמו נערת תיכון. בכל זאת...עלי מוהר.

על רומא

בימים אלה אני מטייל לי ברומא. סוף שבוע ארוך עם האשה, לאחר די הרבה זמן מאז שטיילנו יחד, ללא הילדות.
פעם ראשונה שלי ברומא, למרבה הפליאה (אני נוסע המון מהעבודה, כבר הרבה שנים, ועוד לא הזדמן לי), ואני ממש לא הולך להפליג פה בשבחה וביופיה של העיר. רבים וטובים ממני עשו זאת (אבל מכמה תמונות לא תתחמקו) .

בכל זאת, משהו אחד...

פיטר פן, 2020

"אני צריך ללכת לבדוק את השומה הזו" נאנח לעצמו פיטר פן תוך שהוא בוחן את עצמו במראה, בפעם השלישית באותו יום.
הוא כבר מזמן השלים עם מה שניבט אליו מהמראה. השנים לא היטיבו איתו. הגב, הברכיים, עור הפנים שהולך ומתקמט מיום ליום. זה לא היה ככה.
אפילו הבגדים האלה. הבגדים שכל כך אהב, שכולם אהבו. נראים כל כך לא נכונים. לא מתאימים, מרוטים. מעולם לא הצליח להביא את עצמו להיפרד מהם. נאחז בהם עוד שנים רבות לאחר שכבר לא התאימו לו.