בית עזוב בשדה ירוק
פעם מישהו השקיע כסף, קנה חומרים, תיכנן, קיבל אישורים, ובנה אותו.
הישגים
אני כבר בגיל כזה, שאתה כבר מסתכל אחורה על הקריירה שלך, ומתחיל לפזול קדימה לעבר הפנסיה שלך.
נכון, יש עוד זמן, אבל בגילי אני יכול לעשות איזה סיכום ביניים ולחשוב אם הצלחתי או לא הצלחתי.
כשאני מסתכל אחורה ומשווה את מה שהשגתי למה שחשבתי או שאפתי להשיג, אין לי אלה להודות ש...לא משהו.
כלומר הגעתי לעבודה יציבה, משכורת סבירה, פה ושם היו לי הצלחות, פה ושם היו לי הישגים. אבל גם כשלונות לא חסרו, ואם להודות על האמת..גם פוטרתי או הוזזתי מתפקידי איזה פעם או פעמיים (בצדק או לא בצדק? לא משנה כרגע).
החלק המעניין הוא הפרספקטיבה.
כלומר...מהי ההצלחה עבורי. למה אני קורא הישג. זה השתנה עם השנים.
הדברים שאני גאה בהם בכל הקשור לעבודה, קריירה לא קשורים בכלל להצלחות עסקיות או מקצועיות
הגיג על הר מסור
כבר הרבה זמן אני רוצה לעשות את המסלול הזה.
שמעתי עליו לפני כמה שנים, אמרו לי שזה מסלול חובה, ו..עד עכשיו לא יצא.
אז שלשום עשיתי מעשה. לקחתי את עצמי לערבה, ישנתי שם לילה, קמתי מוקדם בבוקר, והלכתי לעשות את הר מסור.
טוב, אז מה בעצם הסיפור פה?
אז ככה, העלייה לא מאוד ארוכה, אבל מאוד קשה. תלולה, אפילו מסוכנת. צריך להאחז בכל מיני דברים, ולסמוך מאוד על עצמך ועל שיווי המשקל שלך.
אחרי חמש דקות הליכה, או שש, עצרתי והסתכלתי לאחור לכיוון הפסגה שממנה ירדתי זה עתה.
לא יכולתי שלא להתפעל מהיופי שלה, מהעוצמה של הפסגה הזו על רקע הטבע שמקיף אותה.
אמרתי לעצמי: "וואו, תראה איזו פסגה כבשת".
טוב, אתם מבינים לאן אני חותר, כן?