שיעור מולדת

"אז בבית הספר על הקיר תמונה והאיכר חורש בה את האדמה..."
כך כתב בזמנו עלי מוהר, כשהיה ממש בתחילת דרכו. השיר אומץ על ידי אפריים שמיר ולהקת כוורת והפך להיות אחד מהשירים המוכרים ביותר שלהם, ואולי מהמוכרים ביותר בכלל בזמר העברי.
עלי מוהר, כבר אז חד ומושחז, כתב שיר שמשמעותו שונה לחלוטין מזו שהתקבעה בתודעת הציבור חובב הזמר.
השיר, בעזרת הלחן היפהפה, הפך לסמל לגעגועים נוסטלגיים לארץ שהיתה פה פעם ואיננה. לערכים כמו עבודת הארץ, חברות, ציונות ועוד.
לאחר שנים רבות התראיין עלי מוהר והביע תסכול מסויים מכך שכוונתו לא הובנה, והמסר שאותו ניסה להעביר, פוספס.
יותר מכך, השיר הפך כלי שרת בדיוק לאותו אתוס שכנגדו יצא מחבר השיר.
בשיר כותב מוהר, באנדרסטייטמנט הכל כך אופייני לו, על כך שאותה ארץ ישראל יפה, טובה וערכית, היתה קיימת בעיקר באותה תמונה על הקיר. בכיתה.
"כך זה היה, פשטות רכה, זה הצטייר בילדותנו שהיתה יפה" 

האיכר שחורש את התלמים, הגשם ששוטף ומרווה את האדמה... כל זה היה קיים בתמונה, לא בהכרח במציאות.

כך חונכנו, אלו הערכים שהנחילו לנו באותן השנים בספרי החינוך, תקשורת וכדומה.
המשיך המשורר והשחיז..
"וכך בדמיוננו התרבו פלאות. הפטישים ניגנו מחרשות רנות. יש יוגבים ויש כורמים ארץ של רועים.."
בשיר יש ביקורת סמויה על האידאליזציה שנעשתה באותן השנים למציאות הלא קלה בארץ ישראל. תמונה שקרית של פסטורליה, אחידות הדרך, ערכי האדמה והציונות.
"הפטישים ניגנו, מחרשות רנות" ממחיש בצורה לעגנית משהו את הצורה בה הקשיים היומיים של חיי הארץ תורגמו לתמונה אידיאלית ולמעשה עיצבו את הזיכרון הלאומי של אותן שנים למשהו שונה לחלוטין מהמציאות.
כאמור, המסר של השיר פוספס, והוא הפך בעצם לחלק מאותו האתוס שעליו גדלנו כולנו, ושנגדו יצא המשורר.

הסיפור עצמו מאוד מעניין בעיני. הוא בכלל מעלה בי מחשבות על הצורה שבה החברה מעצבת את מחשבתנו ותודעתנו. מעין יצירת "תודעה לאומית" המוכתבת מהלכי הרוח (הפוליטים/אידאולוגיים) השולטים באותו הזמן. כך אז, כך כנראה גם היום.

לסיום, כמובן, השיר עצמו. איך אפשר בלי?
כך או אחרת, השיר הוא שיר נפלא

4 תגובות:

לפעמים החיים הם שיר אמר/ה...

אמן, בהיותו אמן, אמור לדעת שמרגע שיצאה יצירתו את פתח ביתו, אין לו שליטה על הדרך בה יקבל אותה העולם.
אם זו היתה כוונתו, הוא היה צריך ליחל ללחן אחר.
ו-כן. כשצוללים קצת יותר לעומק ומקשיבים למילים היטב, אין בעיה להבין שזו היתה כוונתו.
תודה שהזכרת לנו, גיא.

Guy Alon אמר/ה...

אפרת!!!
כיף לראות אותך פה: )

Adee Feinstein אמר/ה...

אני במאת האחוזים עם אפרת. רק אוסיף שמשפחת מוהר תרמה רבות ליצירת אינטרפרטציה שלווה ומינורית להרבה ״מצאיויות״ שונות. חלקים מא״י בה הורי ואני גדלו בהחלט תאמו את המיוצג בשיר, ומאידך גיסא הפורטרט העירוני התל-אביב אותו צייר עלי ז״ל בעשרות משיריו רחוק מהמציאות התל-אביבית שלי ושל אחרים כמרחק עמק יזרעאל מ״בלומפילד״ האהוב. ואחרון אחרון חביב, כמובן שזכותו של המחבר לצדיק ולהסביר את כוונותיו, רק שלדעתי כל ההסברים הנ״ל לגבי תיאורים סאטיריים ״כביכול״ נמוגים עם השורה האחרונה של השיר ״כך זה הצטייר בילדותנו, שהיתה יפה״. האם אפשר לבקש משהו טוב יותר מזה מהילדות?

Guy Alon אמר/ה...

Well put, עדי