המקטרת ואווה קילפי. פוסט המשך קצרצר

זוכרים את הפוסט האחרון שלי ? הוא דיבר על הקשר בין מקטרת לפייסבוק.
באופן כללי הנושא היה ההבדל בין המציאות לסמלים מייצגים של המציאות, שלפעמים אנחנו טועים ביניהם. כמו אותה מקטרת בציור המפורסם של רנה מגריט. המקטרת עליה הוא מעיד בציור "זו אינה מקטרת".
מבלבל ? אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הקודם.
ולמה אני חוזר לזה ? כי נתקלתי לאחרונה בשיר יפה מאוד של המשוררת הפינית אווה קילפי.
השיר הזה מתקשר לי יפה לאותו הרעיון.


שיר קצר, ויפהפה בעיני.

מדבר על ההבדל בין הדמות המשתקפת במראה, למשוררת. דמות שהיא קליפה חיצונית בלבד. מחייכת, נחמדה, בתנוחה פסטורלית. הדמות המשתקפת היא לא האדם האמיתי (כלומר המשוררת) אלה רק הקליפה החיצונית, ללא כל המשקעים, הצרות, הלבטים והכאבים של אדם אמיתי שחי וחווה את החיים עלי אדמות.
המשוררת מתקנאה בבבואה של עצמה, חסרת הדאגות, הקלילה. הקליפה הריקה.
 יפה.
המקטרת של רנה מגריט
אווה קליפי


8 תגובות:

  1. קצר. יפה. נכון. אהבתי.

    השבמחק
  2. השיר הוא ביטוי נאמן למצבי שלי
    תודה על פוסט נוסף מעורר מחשבה.

    השבמחק
  3. זאת ועוד: בדקתי, ואווה קילפי מעולם לא עישנה מקטרת.

    השבמחק