בוקר בכלביה של אורה

זה היה בוקר נעים.
כבר אבדתי את מניין הבקרים שאני שם. טוב, כל דבר מעל ליומיים גם ככה מתערבב אצלי בראש. לכלבים אין תחושת זמן. ואני עוד כלבה צעירה.
האמת שלא היה לי רע שם. אני מוקפת בכלבים אחרים ותמיד קורה שם משהו. שמו אותי עם הכלבים הצעירים והגורים, כך שהיה לי נוח. אני מופרדת מהבוגרים, וקרובה לגור שנשאר לי. הוא כבר לא כל כך זכר שאני אמא שלו, והתערה בין הגורים האחרים שם, אבל כשצריך פינוק, הוא עדיין יודע לבוא אליי. ככה זה אצל כלבים.
לאחרונה התפתח אצלי איזה שיעול מטריד, כמו להרבה כלבים אחרים פה. אבל באמת שאין לי תלונות. נותנים פה אוכל, ופעם בכמה זמן מגיעים אנשים, משחקים איתנו, והולכים.
המתחם שבו אני מוחזקת הוא בעצם חצר עפר גדולה. מישהו שם מלמעלה ציליה גדולה, בחצר מסתובבים עשרות כלבים, וחלק מהחצר גודר ובו מאוחסנת האוכלוסיה הצעירה יותר. זו שפגיעה יותר למחלות, או שלא יכולה להתמודד עם הכלבים הבוגרים, וזה היה הבית שלי בתקופה האחרונה.
פעם היתה לי משפחה. לפני כמה ימים או שבועות. טיפלו בי יפה. ניקו אותי, חינכו אותי.
ואז, יום אחד נולדו לי גורים. אין לי מושג איך זה קרה. בוקר אחד פשוט התחילו לצאת. בזה אחר זה. זה כאב, וחלק מהם יצאו מתים. לא כל כך הבנתי מה קורה, רק שמשהו מבפנים אמר לי שאת הקטנים צריך ללקק ולנקות ולהניק. ואני כלבה טפשה ופשוטה. לא חשבתי על זה יותר מדי, פשוט עשיתי את זה.
אחרי כמה ימים או שבועות הסיעו אותי למקום הזה, עם מעט הגורים שנשארו, ונסעו.

עכשיו התחילה המולה.
זה קורה בכל פעם שמגיעים אנשים. כל הכלבים מתחילים לקפוץ, ולנבוח, ולנסות להגיע אל האנשים כדי לקבל איזה ליטוף. אני לא יודעת למה כולם עושים את זה, אבל האוירה הכוללת שימחה אותה, וגם אני מקשקשת בזנב ונובחת.
וגם עכשיו הגיע מישהו, ואיתו ההמולה הרגילה.

הוא עשה סיבוב בחצר החיצונית, ומתוך האזור המגודר שנמצאתי בו ניתן היה לצפות בכל הכלבים הגדולים מתחנפים אליו, מתחרים על תשומת ליבו, קופצים עליו. אחרי כמה דקות שהוא הסתובב ושיחק, הוא פנה לאישה הזו שנותנת להם אוכל והיא הפנתה אותו לחלק של הצעירים.
תוך שניה כל הגדר היתה מכוסה בכלבים צעירים שמטפסים עליה, דוחפים אך האף כדי לקבל מגע, ליטוף. וכולם נובחים, ומכשכשים בזנב.
אני לא מבינה את המהומה, ועל הגדר לא נשאר מקום, אז נשארתי מאחורה, טיפסתי על ארגז פלסטיק גדול ונבחתי. אני אוהבת את הרגעים האלה. שכולם פתאום מתמלאים חיים. תחושה שפתאום משהו קורה. שאר היום סתם משעמם.
האיש כרע ברך, והושיט יד דרך הגדר. כל הצעירים הסתערו על היד והתחילו ללקק אותה ולהתחכך בה. גם אני רציתי, הוא נראה איש טוב. אבל היה צפוף שם, ואני לא אוהבת צפיפות. אז נשארתי על הארגז שלי מאחור, נבחתי, וכשכשתי בזנב, כי הבנתי שצריך להיות שמחים.
אחרי כמה דקות, האיש קם וסרק  בעיניו את החלק של הצעירים, כשהגיע אלי כשכשתי בזנב חזק במיוחד, למעלה על הארגז. לא ידעתי למה, אבל הרגישה שזה הדבר הנכון לעשות. ומסביב נביחות והמולה.
לא עברה דקה והאישה פתחה את השער הקטן, ונכנסה. הנה היא עוברת את כל הגורים והכלבים הצעירים...ומתקדמת דווקא אלי. לוקחת אותי על הידיים, ומוציאה אותי לכיוון האיש. זה טוב?
האיש התיישב על ספסל, והושיט אלי יד. רחרחתי בזהירות, והוא חיכה בסבלנות. ואז הוא לקח אותי בעדינות וליטף אותי. זה היה נעים. כבר הרבה זמן לא עשו לי את זה. התרגשתי.
אחרי כמה שניות הוא אמר משהו לאישה.
היא הלכה והביאה כמה דברים. והוא אמר לי "בואי כלבה. הולכים"...
ואז הרגשתי משהו מונח לי סביב הצואר, והרגשתי איזה קליק מתכתי של אבזם שננעל, והאיש הלך לאט, ואני אחריו, והשער לחצר נפתח לפנינו, ונסגר אחרינו, והכלבים נשארו שם מאחורה, מסתכלים עלינו בשקט, ואני כבר הייתי בדרך...