כשהקאבר עולה על המקור. מצעד פרטי

המצב הוא שאני חווה לאחרונה איזה writers block. החום, השגרה, ואולי סתם עצלנות, אבל בשורה התחתונה - כבר חודש שלא כתבתי כלום בבלוג. ובכל פעם שאני מחליט שהגיע הזמן לכתוב, אבל אין לי על מה - אני בורח למקום שבו הכי נעים וחמים לי. מוזיקה ישראלית.
אז היום - פוסט שמזמין ויכוחים. החלטתי לערוך לעצמי מצעד קטן של שירים עבריים שהקאבר שלהם עולה על המקור.
הקריטריון שקבעתי לעצמי פשוט - הקאבר צריך להיות יותר מסתם ביצוע טוב של השיר. או עיבוד עשיר יותר שלו. הוא צריך לקחת את השיר ולצקת לתוכו איזה משהו שלא היה בו קודם. (כמובן - באותו הלחן).
הבחירה לא היתה פשוטה, ובטוח ששכחתי דברים טובים (שאתם כמובן מוזמנים להזכיר לי).
בכל מקרה - הנה זה בא

(הציור? לא קשור לכלום. פשוט צייר שאני אוהב, וקישור צולע למקום השלישי)
אריק איינשטיין אוהב להיות בבית (עמוס בידרמן)
מדשדשים:
אבשלום (רוקפור מחדשים את חבורת "לול"). למה לא נכנס: ביצוע מרענן ועכשוי, אבל לא באמת לקח את השיר למקומות חדשים כפי שיכול היה

הכל בגלל האהבה (דפנה אילת/פורסוויקו). המקור: שלישיית גשר הירקון. החידוש: גידי גוב ואהוד בנאי. למה לא נכנס: החידוש הרבה יותר "גרובי" מהמקור, וביום אחר אולי הייתי מכניס אותו לחמישיה. אבל..המקור עצמו כבר די קרוב לאווירה ה"טברנה" שרק חוזקה ושוכללה בצורה נפלאה בחידוש

שוב (חוה אלברשטיין ואריק סיני מחדשים את שמוליק קראוס וג'וזי כץ) - חידוש מוצלח, מוסיף עומק. יש כאלה שיתווכחו איזה מהביצועים טוב יותר. אני מעדיף את החידוש.

ואחד ששכחתי להכניס למצעד, ואני מוסיף בדיעבד - ערב מול הגלעד. אריק סיני הופך את הביצוע היבשושי של אריק איינשטיין לחגיגה לאוזניים וללב.

מקום חמישי - שלווה (קורן/רוזנבלום).
בשנת 1969 יצא השיר המדובר כחלק מתכניתה ה 21 של להקת הנח"ל "קרנבל בנחל". השיר התפרסם והצליח כמו שאר שירי התכנית. וב 1978 בוצע מחדש בסרט "הלהקה". המעניין בסיפור הוא שיאיר רוזנבלום היה המעבד בשני המקרים, והוא עצמו הודה כי העיבוד המקורי שלו ב 1969 הרבה פחות מוצלח מזה של "הלהקה". רק מקום חמישי, כי למרות שהקאבר מעולה, הוא לא עושה מהשיר משהו חדש. רק משדרג אותו.


מקום רביעי - אריק איינשטיין/הרחק בלילה (יעקב שבתאי/שמואל אימברמן)
בשנת 1964 התקיים פסטיבל הזמר והפזמון השלישי. בין הזמרים היה אחד, אריה איינשטיין, שסיים במקום השישי עם שיר שלא תפס יותר מדי תשומת לב. העיבוד, כמקובל באירוע ובכלל באותם ימים היה מכוון לתזמורת, והשירה היתה מה שהיום אנחנו קוראים "ארכאית". ר' גרונית, הטעמה נכונה, והמון כבדות (שלא לאמר עייפות).
14 שנים מאוחר יותר הוציא אריק איינשטיין את "שירי ארץ ישראל היפה והטובה" , שם החליט "לרענן" את השיר ההוא, עם עיבוד מודרני של שם-טוב לוי. התוצאה - משהו אחר לגמרי. קשה להאמין שמדובר באותו הלחן.
המרשים ביותר בעיני - הוא שהמקור והחידוש כאן מגיעים מאותו אומן. צריך הרבה גדלות וראייה ביקורתית של אומן על מנת לקחת משהו שעשה בעבר ולסובב אותו ב 180 מעלות בצורה הזו.
המקור:


והחידוש:


מקום שלישי - לך איתה (קובי רכט/קובי אשרת) - המקור הוא של אילנה רובינא, החידוש הוא של נוער שוליים
"לך איתה" היה להיט ענק עוד כשיצא ב 1972. גם היום הוא נשמע מצויין, עם האורגן , השירה המצויינת והעיבוד המלטף. די להביט בקליפ המצורף שבו אילנה רובינא (עם מתי כספי בגיטרה) מלהיבים בהופעה לצה"ל במהלך מלחמת יום כיפור.


וב 1988 הגיעו "נוער שוליים" והפכו את השיר הזה למשהו אחר. פסיכדלי, תאטרלי. קודר. מיקיאגי הסולן עולה כאן לגבהים, יורד למעמקים ולוקח את השיר למקום אחר לגמרי. אגב, לטעמי מיקיאגי מעולם לא הצליח לחזור על האיכות שהפגין בביצוע הזה כמבצע.


מקום שני - ישנן בנות (טהרלב/רוזבלום)
במקור להקת הנח"ל שרה את השיר בתכניתה "הנחלאים באים" בשנת 1967. הסולנית היתה שולה חן, וליוו אותה בנות הלהקה בשנה זו.
בשנת 1994 הפציע בשמי הרדיו ביצוע חדש וחצוף של השיר על ידי מה שאז היה בגדר תופעה חדשה - דנה אינטרנשיונל. את העיבוד עשה עופר ניסים, ששילב בשיר קטעים ממארש צה"ל, ואף השמיט ושינה חלק מסדר הבתים של השיר המקורי. התוצאה? עיבוד דיסקו/טכנו מצויין, שלדעתי מוכר היום אפילו יותר מהמקור. אישית - אני מעדיף אותו.
המקור


והחידוש


מקום ראשון - הורה האחזות (י. מוהר/זלצר)שוב המקור הוא של להקת הנח"ל. הפעם בתכניתה "טעות לעולם חוזרת" משנת 1953. שיר "אנו באנו" קלאסי. חלוציות, מקצב הורה. אקורדיון, וסגנון שירה שהיה נפוץ באותן שנים, אבל עבר מן העולם וכיום נשמע ארכאי ולא רלוונטי.
בשנת 1974 התפרסם הביצוע של הלקת "כוורת" בתקליטה "פוגי בפיתה". המעניין בכל הסיפור הוא שכוורת עצמה קמה ופעלה בסגנון שהוא אנטיתזה מוחלט לשירי הלאומיות, חלוציות והמלחמה של הלהקות הצבאיות. להקה שמראש הלכה על הכיוון הקליל, הומוריסטי, רוקי. ואכן, גם במקרה הזה, התוצאה היתה משהו הפוך לגמרי מהשיר המקורי. חקוי של אריק שרון משתלב בגיטרה חשמלית רוקיסטית וכל ה"הי הו הא" הפך לשיר רענן וקליל שמקפיץ את הקהל כבר 42 שנה.
בעיני - פה התגלתה לראשונה הגאונות של סנדרסון כמעבד ומוזיקאי. וזה המקום הראשון שלי.

8 תגובות:

Adee Feinstein אמר/ה...

פוסט מעניין ומעורר מחשבה. יש לי שלוש תוספות (כרגע. לבטח אוכל לחשוב על שלושים, כיוון שהזמר הישראלי אוהב למחזר את עצמו) והנה הן:

ראשית, כל שירי ״הפרוטה והירח״ של אריק לביא ושוקולד מנטה מסטיק עולים באיכותם על ביצועי הצ׳יזבטרון הנוראיים (וכנראה איכות ההקלטה דאז לא תרמה להם הרבה).

שנית, הביצוע ה״מחודש״ של דני ליטני (המלחין) ל״ציף ציף מעל הרציף״ עולה על זה של השלושרים ברמות. הגירסה המקורית (אני חושב בעיבודו של מישה סגל) פשטנית, ולמעשה אינה עושה כל שימוש במרחב ומנעד הקולות של השלושרים, והשיר בעצם נשמע כמו סולו של בני אמדורסקי. לעומת זאת, ליטני הופך אותו לשיר-מסע בלוגראסי נפלא, שמתחבר נהדר לתמה של תחנת-הרכבת. בנג׳ואים, כינורות, ופרדסים...

ואחרון-אחרון זו הדוגמא הנצחית לשיר האחד ששני נוסחיו, כאחד, הם נוסחים ״מכוננים״ ושווי-זכויות של הזמר העברי. הן הביצוע ה״פסטיבלי״ (עם הפתיחה התזמורתית המהממת מבית-היוצר של זיקו גרציאני) עם האיכויות הקוליות של צילה דגן, והן הגירסה הפולק/בלוזית של דני ליטני (רק צריך להקשיב לאיך שהוא שר את צמד המילים ״בטרם פרי״...) הם הוכחה ניצחת לכך ששתי הגרסאות השונות כל-כך אחת מהשניה של ״ולא היה ביננו אלא זוהר״ של לאה גולדברג ודני ליטני הן התיק״ו האולטימטיבי בחידה הנ״ל...

Adee Feinstein אמר/ה...

אגב, עוד לפני ״פוגי בפיתה״ הופעת הבכורה של ״הורה האחזות״ המחודש היה בכנס להקת הנח״ל, רגע לפני המלחמה, והביצוע ההיסטורי מתועד ביו-טיוב (תסתכל, מסתבר שיש איזה משוגע אחד שמה שאוסף ומעלה שירים עבריים נוסטלגים, וזה מופיע אצלו...)

Guy Alon אמר/ה...

עדי, אכן.

יורם סימן-טוב אמר/ה...

מממ... אני לא אחלוק עליך, כי זה די סובייקטיבי, אבל מצד שני, קיבלתי באהבה חלק מגרסאות הכיסוי שהעלית.
התראיינתי פעם לתכנית רדיו אזורי בנושא קאברים, וכשהתכוננתי, חילקתי קאברים ל-3 חלקים:
קאבר ש"עושה כבוד" למקור ("יום בו יקום" - צילה דגן / קרולינה)
קאבר שהולך למקום אחר (ונתת כמה דוגמאות למעלה)
קאבר שהורג את המקור (יש עשרות :-) )
בעבר התרגזתי על גרסאות כיסוי, היום אני סובלני יותר. הגיל, הניסיון, העיסוק בתחום, לך תדע.

בשורה התחתונה: אחלה פוסט!

Guy Alon אמר/ה...

תודה יורם :)

לפעמים החיים הם שיר אמר/ה...

היית ממש צנוע.... שארים את הכפפה ואכתוב פוסט תגובה בבלוג שלי? גם אני לא כתבתי כבר המון - המון זמן.

Guy Alon אמר/ה...

צנוע? אני? מתי זה קרה?

נו, כל הפוסט הזה נכתב רק בשביל שתעני לי. לכי על זה

לפעמים החיים הם שיר אמר/ה...

אשתדל לעשות זאת בקרוב :-D