ושוב נצאה אל הדרך

אי פעם מזמן בהיסטוריה, לפני שנות דור, עשיתי מעשה שמעולם לא העזתי לעשות. משהו מהפכני ממש במונחים שלי.
עשיתי משהו בשביל עצמי. רק בשביל עצמי. בלי להתחשב באף אחד. 
עליתי על מטוס, לבד, ונסעתי לשבועיים לארצות הברית למסע דרכים. רק אני עם עצמי. בלי האשה, בלי הבנות, בלי אף אחד חוץ מעצמי, ואפילו קינחתי בכמה ימי טניס משובח בניו-יורק.

חברי הותיקים אולי זוכרים זאת. שבועיים לאורך Route 66 המיתולוגי, על שלל עיירותיו, תחנות הדלק, הכבישים הישנים... (כתבתי על זה גם כמה וכמה פוסטים...למי שמעונין, דפדפו אחורה בבלוג).
זה היה ב 2016. 5 שנים שנראות כמו שנות דור.

מאז...קורונה, ממשלות, כמה וכמה תהפוכות אישיות, סתם התבגרות והבשלה...בקיצור, אני במקום קצת אחר.
ופתאום ככה, אחרי השנה המקוללת האחרונה, פתאום מדגדג לי שוב.

אז בפרץ של ספונטניות לא אופיינית, בהחלטה אימפולסיבית של כמה ימים....נחתם ונסגר. בסוף אוגוסט אני אורז שוב את התרמיל ויוצא לי לשבועיים וחצי בדרכים. אני ועצמי, רכב, ספר או שניים, מוזיקה טובה, והרבה רצון לחוות, לראות, לשמוע ולהרגיש את נפלאות העולם. (ולפני שאמשיך...אני עונה מראש. לבד? כן. לבד לבד? כן. מה, בלי האשה? בלי האשה. הצעת לה? ברור שהצעתי לה, ואשמח אם תצטרף, לא מתאים לה סוג כזה של טיול, וקורונה, ועניינים, אז היא אמרה לי סע לבד, תהנה. ואתה לא מפחד? קצת. ומה עם חבר? לא מתאים להם, זה לא חלום שלהם. אבל לבד? כן, לבד.  זהו. בואו נתקדם.)

הציור מתוך "עכשיו הנסיעה" מאת יחזקאל רחמים

ולאן הפעם?

הבחירה היתה קלה. מאז שראיתי את הסרט "הספר הירוק" נכנס בי הרעיון לטייל בארצות הדרום. גו'רג'יה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, אלבאמה... 
בתי אחוזה ישנים, נופי מלחמת האזרחים, שדות, עבדות, עוני, שורשי המוזיקה השחורה, ניו אורלינס, נשוויל, נהר המיסיסיפי, ועוד מוזיקה. אני כבר ממש רואה את עצמי מסתובב ברחובות ומועדוני ניו-אורלינס וסופג לתוכי את העושר הזה.

ולאחר תקופה אישית לא פשוטה, אני פתאום מתרגש. משהו נעור בי, ניצוץ של משהו חדש, משהו שעוד לא עשיתי, שאוכל להסתכל עליו ביום מן הימים ולספר לחברים, או פשוט להתגאות בעצמי שהעזתי...

אז זהו. יש עוד איזה חודש וחצי, וכמובן שייתכן שלקורונה יהיו תכניות משלה, אבל אני עם עצמי בשל וכמה ומחכה. ולכם לא תהיה ברירה, כי אני מתכוון לכתוב פה בלוג דרכים ולעבור אחד אחד על מנת לוודא שקראתם והגבתם.

בקיצור, צפו פגיעה 😊

טחנת המים מברי על דרך בלו רידג'

רחוב בסוואנה

סירה על נהר המיסיסיפי 

(התמונות, אגב, מתוך אתר "מסע אחר". אתם מוזמנים לקרוא סקירה של האתר בנושא)

2 comments:

קרן אמר/ה...

אני לגמרי רואה אותך טובל במיסיסיפי :)
עם כל המוסיקה מסביב (:

תהנה!

Guy Alon אמר/ה...

תודה קרן :)