Route 66: מוויליאמס לאלבקורקי


למען שלא יגידו שאני מנג'ס מדי, החלטתי שאני כותב רק פעם בכמה ימים.
הפוסט הזה הוא בעיקר תמונות עם קצת רקע על הדרך. אבל טיזר לפוסט הבא - הגיגים על הגיגים!!!
Stay tuned !!!

אז עברו עלי עוד יומיים של נהיגה. בזמן הזה הנופים התחלפו מהמדבר והדרך המשובשת של קליפורניה ומערב אריזונה, לנוף עוצר הנשימה של ניו מקסיקו, עם הסלעים האדומים מכל עבר.
באשר לכביש - מכביש עצמאי, שמהווה ישות נפרדת, הדרך מתלכדת פה ברובה עם הדרך המהירה, שפשוט נסללה מעל כביש 66 המקורי. יחד עם זאת, חלקים מהכביש הישן נשתמרו ועדיין אפשר לנסוע עליהם.
דוגמה מעניינת לחלק מהכביש שלא הצליח להשתמר הוא האתר הנטוש 2 Guns.


שני אקדחים
מהאתר נשאר בניין עזוב שהיה תחנת מכס, תחנת דלק הרוסה, בתי עץ מטים ליפול, גשר תלוי שמוביל לשום מקום, ודרך עפר שעליה עבר הכביש. עדות מרתקת.

פה עבר פעם הכביש
שער הכניסה למקום. מאחורה בניין הרוס שהיה מלון דרכים
תחנת הביקורת העזובה
עוד בניין נטוש
גשר תלוי שעליו עברה הדרך, ומסתיים לו ככה פתאום

Winslow, Arizona
כשחשבו אבותינו על המילה חור, הם חשבו על ווינסלו, אריזונה.
עיירה מדברית שאין בה כלום מלבד מלון, שנחשב אחד מהיפים באריזונה. למזלה של העיירה, היא מאוזכרת בשיר די מפורסם של להקת הנשרים - take it easy (Standing by the corner in Winslow, Arizona) - ומאז הפכה העיירה לתחנת דרכים של מטיילים, שרצים להצטלם ליד פסל ברונזה מיוחד, כשכל הרחוב מלא חנויות שמוכרות מזכרות וחולצות ברוח להקת הנשרים.
זו הפינה שעליה מדבר השיר

שלא נתבלבל, כביש 66 בהחלט מהווה מקור נוסף למסחור
מסחור, כבר אמרנו ?
מלון לה פסאדה - ההצדקה היחידה לקיומה של ווינסלו

פארק  ארכיאולוגי (ששמו פרח מזכרוני...)
הנופים באריזונה, כאמור, מדהימים. בדרכי המליץ לי הספר להיכנס לפארק ארכיאולוגי (טוב, נו - זה היה בחינם בדיוק באותו היום, אז שלא אכנס ?). אז כמה תמונות מייצגות מהנוף המדהים

Gallup
עיירת מוטלים ואוכל מהיר על גבול אריזונה, ניו מקסיקו. חסרת כל חשיבות למעט המלון ההיסטורי, שגם התמזל מזלי לישון בו. מלון משוחזר בשם El Rancho.
נו, יש יותר יפה מזה ?


הנסיעה לאלבקורקי
האזור היה אזור של אינדיאנים. כלומר, עד שבא האדם הלבן וניסה לקנות מהם אדמה בגודל של מדינת ישראל בעבור סיגריה. בשלב מסויים האינדיאנים התחילו לראות חוסר איזון בעסקה, ואז האדם הלבן נאלץ פשוט להרוג אותם.
כפיצוי לגזל, נתנה המדינה לנייטיבס את השמורות המפורסמות, שחולשות על שטח גדול של ניו-מקסיקו, וכן הטבות מס מפליגות לעסקים שפועלים בשטח השמורות, וכמובן בתי הקזינו המפורסמים שאותם מפעילים המקומיים (פטור ממס, כמובן).

טוב, הדרך עצמה אמנם יפה, אבל בשלב הזה הפכה להיות קצת משעממת. ככה זה כשנוסעים על כביש מהיר במקום בפיתולים רעועים והרפתקניים. את היום סגרתי בביקור חטוף בעיר הישנה של אלבקורקי. אזור בילוי ומסחר יפה. הבונוס - חתונה מקסיקנית שורשית בגינה המרכזית.


אם אשכחך ירושליים, תשכח ימיני
טוב, ברשומה הבאה - הגיגים. אולי. תלוי אם הם ראויים לכתב...

תגובה 1:

אודליה אמר/ה...

תענוג לעשות איתך את המסע, גיא :-)