Route 66: We're on a road to nowhere...

אני אחרי שמונה ימי נסיעה. אני כבר יכול להרגיש את סוף המסלול מעבר לפינה.קשה להאמין שרק לפני שבוע וקצת התחלתי.
אני שם לב שככל שהמרחק לסיום הטיול מתקצר, אני עוצר יותר פעמים לאורך הדרך, משתהה קצת יותר במקומות שבאמת אין בהם כלום מעבר למסעדה מקומית ושלט תיירותי של כביש 66. כאילו מנסה לאחוז בציפורניים את המעט שנשאר מהטיול, לפני שאני חוזר לשגרה.
ואם אני מדבר על מקומות קטנים, הרי שחלק חשוב בנסיעה לאורך המסלול, הן אותן עיירות קטנות ששרדו רק הודות למטיילים ולתיירים כמוני. שלא היה נשאר להם ממה לחיות אילולא המסלול הזה היה קיים.
באופן די צפוי, בערים הגדולות (אוקלהומה סיטי, סט. לואיס, אלבקורקי, טולסה) האזכורים לכביש 66 קלושים. פה ושם יש שילוט, בעיקר ברחוב הספציפי שבו עבר הכביש.
העיירות הקטנות, לעומת זאת, הן כולן חגיגה אחת גדולה של מזכרות, שילוטים ונוסטלגית שנות ה-50.

אז עוד פוסט תמונות. מוקדש לעיירות הקטנות האלה.


Elk- City, אוקלהומה

השקיעו מליונים בהקמת המוזיאון הלאומי לכביש שש. עיר קטנה של ממש, שחזור מדוייקת של עיירה אמריקאית בשנות החמישים. כולל דרייב אין קטן, בית משפט, בית ספר, רחוב מסחרי קטן ועוד.


בריסטוב, אוקלהומה
באמת עיירה של כביש אחד.

אבל בכביש הזה יש בית קפה אחד נעים, ובו נשברתי ושתיתי, בפעם היחידה בטיול, קפה אמריקאי.
שימו לב לספל. מיתוג, מיתוג, מיתוג

Carthage, מיזורי

עיירה קטנה, שאוירת שנות השישים נשתמרה בה לא רע. על פי הספר, בהשראתה עוצבה הסט של סרטי "בחזרה לעתיד".
פה ידידי, מצאתי סוף סוף אספרסו ראוי לשמו

ספרינגפילד, מיזורי
שם טוענים שכל המזימה הזו של כביש 66 נהגתה אצלם בבניין המועצה. נניח.

ומי מאיתנו שמע על מיאמי, אוקלהומה ?

והנה עוד כמה תמונות ממקומות נידחים, שלכל אחד מהם הקסם שלו
Riverton, קנזס

Rolla, מיזורי
Vega, טקסס
למרות שאני עדיין בעיצומו של הטיול, חלק מהעיירות האלו נשתכחו ממני.
ברובן לא טרחתי לעצור. אין בשביל מה. אולי רק בשביל עוד צילום אחד.
חלק מהעיירות האלה יגוועו, כמו שרבות אחרות לאורך המסלול גוועו. זה כנראה טיבו של עולם.

בפרק הבא, והאחרון - סוף דבר. סיכום הטיול. הגיגים, לקחים, המלצות והשווצות. תהיו איתנו

אין תגובות:

פרסום תגובה