ועוד קצת מחשבות קטנות. יום כיפור

יום כיפור הוא יום שאני אוהב, אם כי דווקא זה של השנה לא ירשם בדברי הימים כמוצלח במיוחד. העברתי אותו מקורר קשות, עם גב תפוס ואפס אנרגיות.
אז ככה, ממש לפני שמסתיים, הצלחתי להקים את עצמי, ובכל זאת לכתוב פה על כמה דברים שעברו לי היום בראש.


סליחות
כמובן, בהעדר כח לעשות כל דבר אחר, שקעתי לי לתוך הפייסבוק ולא יכולתי שלא להתפעל מאווירת הצדיקות והקדושה שנפלה עליו.

מה אני אגיד לכם? כל הפיד שלי מלא בקשות סליחה שונות ומשונות, בווריאציות צבעוניות וגרפיות, חלקו מחוייכות, חלקן רציניות ואף אחת מהן כמובן לא אישית. כלליות כאלה. חברים - אם פגעתי במישהו, אז אני מבקש סליחה.

חשבתי לעצמי שאם הייתי רואה עצמי נפגע מאחד מהאנשים האלה שמפרסמים מעל האינטרנט את בקשות הסליחה שלהם, זו כנראה הדרך המעליבה והמזלזלת ביותר שיש לאדם לבקש סליחה.
הנה, זרקתי משפט (לרוב זה אפילו סתם העתקת שקף) ואני בסדר.ועכשיו אנחנו בסדר.
אז האמת ? לא סולח. מי שמחכה ליום כיפור על מנת לבקש ממני סליחה, אונס אותי לסלוח לו. ולא בא לי.
ואם הוא זורק משפט ממלכתי לאויר - מבחינתי הוא לא אמר כלום.
אז חברים. תהיו בני אדם, ותבקשו סליחה בזמן.

שקט ושלווה
יום כיפור מאפשר לנו, פעם בשנה, לזנוח את השוטף. לשבת בבית. לבלות קצת זמן איכות עם הילדים, ובעיקר עם עצמנו. ולתהות למה לעזאזל אנחנו לא עושים את זה יותר.
בעיני זה ממלא מצברים הרבה יותר מכל טיול בחו"ל, או יציאה לבילוי (וזה גם קצת יותר זול).

בריאות
כאמור, ביום הכיפור הזה הייתי חולה. צינון, שיעול, גב תפוס וכל מיני דברים נחמדים מסוג זה.
כמו כל גבר טיפוסי, אחרי כמה שעות הסקתי שאני גוסס, והתחלתי לשחזר את חיי עד עכשיו ולעשות סידורים אחרונים.
עלתה בי השאלה האם אי פעם אזכה להרגיש טוב.
כלומר להרגיש טוב כמו שהרגשתי בגיל 20, ולא טוב כמו שאני מרגיש בגילי המתקדם. בלי שמפרק זה או אחר יכאב לי, או שריר שייתפס לי אחרי כל מאמץ פיזי שקצת חורג מהרגיל. להרגיש טוב במובן שהגוף גמיש, חזק ומוכן לכל אתגר.
התשובה הברורה ציערה אותי. בניגוד לשקרים שאני מספר לעצמי כל יום, אני לא אחזור להרגיש כמו בן 20 (אתם יודעים מה? 30 גם בסדר) מיד אחרי שהשריר בגב ישתחרר, או שהברך תנוח שבוע.
לא מזמן הלכתי לאורטופד בנוגע לאיזה מיחוש והוא משך בכתפו ואמר לי..."מה אתה רוצה? אתה בן 48".
אוףףף.
כנראה שהפיתרון צריך לבוא יותר מהכיוון של תיאום ציפיות עם עצמי לגבי מה לצפות , וכנראה שלא יזיק לי גם להוריד את מפלס היהירות של "אני ? אני לא צריך חימום" (למשל).

בית הכנסת
יש ליד הבית שלי בית כנסת. משהו שכונתי.
אני לא אדם דתי, אבל התמונה של כל השכונה מתכנסת סביב בית הכנסת ביום כיפור ומחכה לשמוע את תקיעת השופר שמשחרר את כולם בחזרה לשגרה ולאוכל היא נחמדה בעיני.
יגידו אנשים שיש בזה צביעות. בדיוק כמו גל הסליחות המזוייפות שדיברתי עליו בפסקה הראשונה.
אולי. ובכל זאת - יש תחושת קהילה וכוונות טובות , וזה נעים. לפחות ביממה שחולפת עד שהכל מתפוגג.

3 תגובות:

Tali אמר/ה...

מזדהה איתך לגמרי, הן בניצול היום בדרך החילונית, השקטה, והן בענין הסליחות - זה נכון אגב, לכל ברכה כללית בווטסאפ, ששולחים לכל אנשי הקשר. לא שווה את זמן הקריאה אפילו.
חוץ מזה, גיא, תהיה בריא ותלמד לוותר לעצמך, מזקנים אתה יודע...

Unknown אמר/ה...

למה צביעות? אין שום דבר צבוע בלהעריך ולכבד את אמונת האחר. שנה טובה ומשוחררת לכל האלונים וגביהם.

Unknown אמר/ה...

גיא אלון תרגיש טוב.אתה בגיל מעולה אני קונה...
בעניין הסליחות אתה צודק אין צורך לחכות ליום כיפור.תמשיך לכתוב זה משחרר...