טוב, זה הגיע. אני בן חמישים. זה ממש מעבר לפינה. מחר, ליתר דיוק.
הייתי רוצה להגיד שזה עובר לידי. מעל הראש. "זה רק עוד יום בחיים" כמו שאמרו לי כמה אנשים. אבל זה לא.
איכשהו, זו מין עננה כבדה שמרחפת לי מעל הראש בחודשים האחרונים. אני מתייחס לקידומת חמש אחרת מהפעמים הקודמות שהחלפתי קידומת, משום מה.
תמיד שאלו אותי..."מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?".
זו מין שאלה כזו ששואלים. גם בגיל חמש, גם בגיל עשרים וחמש, וגם בגיל ארבעים. בגיל חמישים כבר לא. כי אני כבר גדול.
בינינו? אני עדיין לא בטוח מה אני רוצה לעשות.
ואני שואל את עצמי...מה אני רוצה לאחל לעצמי בגיל חמישים? מה באמת אני רוצה להיות כשאהיה גדול?
פעם אמר לי מישהו משפט שהולך בערך ככה....
"כשאתה ילד אתה בונה מגדל קוביות גבוה גבוה, ובכל שנה שעוברת...אתה מוריד קומה".
משהו שבא להגיד שהשאיפות שלך והאפשרויות שלך הולכות וקטנות עם הגיל, וכנראה בעצם מתאימות את עצמן למידותיך.
האמנם?
אז הרבה מחשבות ושאלות רצות לי בראש לאחרונה.
שאלות כמו...
האם המקום בחיים אליו הגעתי הוא המקום הטוב ביותר שאליו אני מסוגל להגיע? האם עוד מחכה לי טוב יותר בהמשך? ומה זה בכלל "טוב יותר"?
האם אני באמת מעוניין ביותר מזה? ואם כן, האם אני מוכן לעשות את מה שנדרש בשביל זה?
נכשלתי? הצלחתי? זה בכלל משנה?
וככל שאני חושב על זה, אני רואה דברים באור קצת שונה מבעבר.
השאיפות? התכניות? ההשגיות (שהיא חלק חזק מאוד באופיי)? יכול להיות להן ביטוי בהמון צדדים בחיי, צדדים שהזנחתי.
ואם, נגיד, ברמה המקצועית, הגעתי לתקרת הזכובית? כי זה מה שיכולותיי מאפשרות לי להשיג? אז בסדר. זה מי שאני. זה לא ישתנה, וצריך לקבל את זה.
אבל השאיפות שלי יכולות לקבל ביטוי בעוד המון המון דרכים.
למשל?
ללמוד לנגן באופן מסודר. ואולי גם לצייר? כי זו תמיד היתה איזו נטייה לא ממומשת שלי.
לאתגר את עצמי פיזית, או לצאת לטייל במחוזות שרק חלמתי עליהם?
ואולי, אחליט להשמיע את קולי ולתרום ממרצי גם בנושאים שחשובים לי חברתית?
ואולי "סתם" לעשות דברים שבא לי? בלי להקשיב לאף אחד, בלי "להתחשב" בדעות של כולם? כי ככה אני רוצה בשלב זה של חיי?
ואם בא לי לעשות קעקוע? או לנסוע לחודש? ואולי להתחיל לשיר, למרות שאני זייפן נוראי?
למה שאתן לעיקום אף כזה או אחר לעצור אותי?
וכל זה מביא אותי למסקנה הבאה
הייתי רוצה להגיד שזה עובר לידי. מעל הראש. "זה רק עוד יום בחיים" כמו שאמרו לי כמה אנשים. אבל זה לא.
איכשהו, זו מין עננה כבדה שמרחפת לי מעל הראש בחודשים האחרונים. אני מתייחס לקידומת חמש אחרת מהפעמים הקודמות שהחלפתי קידומת, משום מה.
תמיד שאלו אותי..."מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?".
זו מין שאלה כזו ששואלים. גם בגיל חמש, גם בגיל עשרים וחמש, וגם בגיל ארבעים. בגיל חמישים כבר לא. כי אני כבר גדול.
בינינו? אני עדיין לא בטוח מה אני רוצה לעשות.
ואני שואל את עצמי...מה אני רוצה לאחל לעצמי בגיל חמישים? מה באמת אני רוצה להיות כשאהיה גדול?
פעם אמר לי מישהו משפט שהולך בערך ככה....
"כשאתה ילד אתה בונה מגדל קוביות גבוה גבוה, ובכל שנה שעוברת...אתה מוריד קומה".
משהו שבא להגיד שהשאיפות שלך והאפשרויות שלך הולכות וקטנות עם הגיל, וכנראה בעצם מתאימות את עצמן למידותיך.
האמנם?
אז הרבה מחשבות ושאלות רצות לי בראש לאחרונה.
שאלות כמו...
האם המקום בחיים אליו הגעתי הוא המקום הטוב ביותר שאליו אני מסוגל להגיע? האם עוד מחכה לי טוב יותר בהמשך? ומה זה בכלל "טוב יותר"?
האם אני באמת מעוניין ביותר מזה? ואם כן, האם אני מוכן לעשות את מה שנדרש בשביל זה?
נכשלתי? הצלחתי? זה בכלל משנה?
וככל שאני חושב על זה, אני רואה דברים באור קצת שונה מבעבר.
השאיפות? התכניות? ההשגיות (שהיא חלק חזק מאוד באופיי)? יכול להיות להן ביטוי בהמון צדדים בחיי, צדדים שהזנחתי.
ואם, נגיד, ברמה המקצועית, הגעתי לתקרת הזכובית? כי זה מה שיכולותיי מאפשרות לי להשיג? אז בסדר. זה מי שאני. זה לא ישתנה, וצריך לקבל את זה.
אבל השאיפות שלי יכולות לקבל ביטוי בעוד המון המון דרכים.
למשל?
ללמוד לנגן באופן מסודר. ואולי גם לצייר? כי זו תמיד היתה איזו נטייה לא ממומשת שלי.
לאתגר את עצמי פיזית, או לצאת לטייל במחוזות שרק חלמתי עליהם?
ואולי, אחליט להשמיע את קולי ולתרום ממרצי גם בנושאים שחשובים לי חברתית?
ואולי "סתם" לעשות דברים שבא לי? בלי להקשיב לאף אחד, בלי "להתחשב" בדעות של כולם? כי ככה אני רוצה בשלב זה של חיי?
ואם בא לי לעשות קעקוע? או לנסוע לחודש? ואולי להתחיל לשיר, למרות שאני זייפן נוראי?
למה שאתן לעיקום אף כזה או אחר לעצור אותי?
וכל זה מביא אותי למסקנה הבאה
מה שאני מאחל לעצמי ליום הולדתי החמישים, הוא אומץ.האומץ להבין ולעשות מה שאני רוצה, ולהפסיק לעשות דברים שאני לא רוצה.האומץ להבין מה מתאים לי ולסרב למה שלא מתאים לי.האומץ להיות אמיתי עם עצמי.
בעיני, אחלה איחול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה