פוסט מוזיקלי ליום כיפור: שירים שצריך לבקש עליהם סליחה

מזמן לא כתבתי פוסט על מוזיקה. ומה יותר מתאים מהשקט של יום כיפור על מנת להתיישב, לחשוב, לחפש ולכתוב?

אז, פוסט מוזיקלי. על מה? 

ברוח היום הזה - על שירים שהמבצעים/כותבים צריכים לדעתי לבקש מאיתנו סליחה על שזכינו לשמוע את היצירות האלה. יצירות שהעולם היה ממשיך להתנהל ממש בסדר גמור גם בלעדיהן, ואולי אפילו היה טוב יותר.

כמה מילים על תהליך הבחירה.

1. זו כמובן רשימה סובייקטיבית לגמרי. אין מה להתווכח. ככה אני חושב. מה שכן - אשמח להצעות נוספות בתגובות.

2. השירים שבחרתי - חלקם הזויים ולא מוכרים. סתם כי בא לי. חלקם לחלוטין מיינסטרימים, וחלק סתם שירים גרועים. אין אחידות בבחירות.

3. מה שהשתדלתי לעשות - זה שהשירים ייצגו איזה תופעה שייצרה שירים גרועים. לא בהכרח עומדים בפני עצמם.

4. לא לשכוח שהרשימה היא הומוריסטית. אז אם אני קצת לועג, קצת בז, קצת מבקר...לקחת בפרופורציה.
5. מעצלנות לשמה - לא העמקתי מאוד בתחקיר. אז אם פספסתי פה ושם בשנה, או בסדר הארועים, תסלחו לי.

זהו, חפרתי. מוכנים?

פנינה רוזנבלום - תמיד אישה (קדם אירוויזיון 1983)

האם הרוחנית של ניקול ראידמן, אביבית בר-זוהר ועוד כל מיני מפורסתמיות שהחליטו לחלוק איתנו את כישרונן.

לצד שירים מצויינים, תופעת הקדם אירוויזיון יצרה גם לא מעט זוועות, ונגיע לעוד אחת כזו בהמשך. אבל השיר הזה...הוא הוא הסימן והמופת לשיר הזוי וחסר מודעות לחלוטין של נערת זוהר שהשתכנעה שהיא יודעת לשיר, או שהחליטה שאם זה מה שנדרש כדי לקבל זמן מסך, זה מה שהיא תעשה.

התוצאה? טראש מפואר. שיר נורא.

האחראי? לא פחות מהזמרת והמפיקים, דני רובס אהובנו שהיה בתחילת דרכו וחיבר את השיר, שפורסם בהתחלה ללא הקרדיטים. שנים רבות הוא התכחש לעובדה זו עד שנשבר והודה (הייתי צעיר, הייתי צריך את הכסף...)

ירדנה ארזי - גרטה גרבו

הימים ימי שנות השמונים, ושירי ארץ ישראל החלו קצת לצאת מהמודה. ומה יעשו זמרות ארץ ישראל מובהקות כמו ירדנה ארזי? או שייזכרו בשורשים דמיוניים מופרכים ויוציאו תקליט אתני בהשראת דייויד ברוזה ו"האשה שאיתי", או שינסה לשנות תדמית, בניגוד מוחלט למהותן.

ירדנה ארזי עשתה את שניהם. באיזה שלב בחייה נזכרו הזמרת ומפיקיה שיש לה בכלל שורשים צועניים והוציאו תקליט עם כמה שירים לא רעים, ומיד אחרי זה נזכרו שהיא בכלל ערביה והוציאו תקליט גם כזה ("מה נתת לי" זכור במיוחד).

אבל !!! כשהחליטו שירדנה היא בכלל רוקיסטית בנשמתה, הם התחילו להגיע למחוזות ההזויים באמת. ונדמה שכל הנסיונות האלה צברו נפח והתעלו לכדי היצירה האלמותית הבאה. ללא מילים.

חוה אלברשטיין - היי רות

תופעת הגרסאות העבריות לשירים מצליחים באנגלית יצרה לא מעט יצירות הזויות. היריעה תקצר מלהתחיל לסקור את כולן, אז בחרתי משהו שהוא מייצג.
בתחילת שנות ה 70 הטרנד היה עיברות של שירי הביטלס. ומי לא ניסה את כוחו? כולם.
אריק איינשטיין עם "היה לנו טוב/אובלדי-אובלדה" ו "מזל/Do you want to know a secret", שלמה ארצי עם אלינור ריגבי, ומי לא.
בחרתי דווקא בביצוע הזה של חוה אלברשטיין ל Heu Jude. למה? כי בעיני הוא מייצג הכי נכון את הפער בין אופי הזמר, חוסר התאימות בין המילים לתרגום, וחוסר החיבור באופן כללי בין רוח השיר לצליל הארץ ישראלי של אותם שנים (תקשיבו למילים. Priceless).
אז...במסגרת ההזויים, והפחות מוכרים, קבלו את "היי רות"

רמי קליינשטיין - מתנות קטנות

מה? זה? כן!!!

למה בעצם? יש פה כמה דברים שפשוט הופכים את השיר הזה לבלתי נסבל בעיני.

הראשון - לא באשמת המחבר. השיר הזה נלעס והושמע לעייפה בכל מקום. אי אפשר כבר.

השני - בעוד שרוב השיר הוא נעים מבחינה מלודית, הרי החלק של התפילה פשוט מרגיז כי הוא לא שייך. הוא מאולץ, הוא מלאכותי. אין בו שום דבר כן ואין בו שום דבר נכון מבחינת השיר.

האחרון, והמשמעותי ביותר מבחינתי - אני לא מאמין לשיר הזה לשניה אחת. הוא כולו נסיון לייצר רב מכר על ידי כיוון ללחן לא מורכב, ובעיקר חיבור לא כן, מזוייף לחלוטין למסורת ישראל. 

שרי צוריאל ומוטי גלעדי - יבוא יום (קדם אירוויזיון 1986)

כמובטח, חוזרים לקדם אירוויזיון. אבל הפעם לשירים הזוכים. 

ההתלבטות היתה בין השיר הזה לבין "דרך המלך" של גילי וגלית . אישית הפסקתי לעקוב אחרי התחרות הזו כמה שנים אחרי זה, ואני בטוח שהיו עוד כמה שירים שראויים להיכלל כאן.

למה בכל זאת את השיר הזה? מעבר לזה שמדובר בשיר גרוע, שירה גרועה, ומבצעים עם כריזמה של דניאל פאר?

"דרך המלך" היה אולי שיר לא מדהים, אבל אפשר לסלוח למבצעים האלמונים, שאחד מהם היה בכלל ילד, שרק רצו להתפרסם.

פה, מדובר היה בשני שועלי במה משופשפים, לא זמרים, שאמורים להבדיל קצת בין טוב לרע. They should have known better

נעמי שמר - אנשים טובים (באמצע הדרך)

נעמי שמר אף פעם לא היתה כוס התה שלי, למרות שקטונתי מלגמד את תרומתה לזמר העברי.
השיר הזה כולל בתוכו כמה רעות חולות, מעבר לעובדה שגם הוא נטחן לעייפה עד היום.
קודם כל - לחן פשטני, כמעט עצלן. נעמי שמר יודעת לעשות הרבה יותר טוב מזה.
שנית - המילים והמסר. מתאים יותר לילדה בכיתה ג-ד לכתוב את זה מאשר לפזמונאית מנוסה כמו נעמי שמר.
ולסיום...בדרך כלל אני מחבב כותבים ששרים את המילים שלהם, גם אם הם אין להם קול או דיוק. לא במקרה של נעמי שמר. זה פשוט נשמע רע.

שרית חדד - היום היום

נו, כנראה שעל זה אף אחד לא יתווכח איתי. 

הביצוע/חידוש הזה מייצג שורה ארוכה של חידושים לשירי ארץ ישראל. חידושים שאין בהם טיפה של עניין או הבנה של השיר, המילים, או מה שהשיר מייצג.

כל רצונם של חידושים אלה הוא לאמץ שיר מוכר, להלביש עליו קצת צליל מודרני, רצוי כמה סילסולים כי אחרת איך נראה שיש לנו נשמה?, ולעשות עוד כמה ג'ובות.

ויסלחו לי כולם....המוביל של הטרנד הבזוי הזה הוא הזמר המזרחי/ים-תיכוני (אם כי יש גם דוגמאות נוספות).

זו הרשימה שלי להפעם.

שירים גרועים?  יש המון. השארתי מחוץ לרשימה לא מעט שירים, שגם הזמרים והמחברים שלהם מתביישים בהם.

למה? כי הם לא מספיק מוכרים או מעניינים לצורך הרשימה הזו.

שירים ישראלים שהושרו בגרמנית למשל (שלמה ארצי), שירים על סקס או מיניות שנשמעים מגוחך בעברית (זה שווה רשימה נפרדת. קבלו התחייבות).

אבל!!! יום כיפור היום. לכולם יש קצת זמן פנוי. אשמח לשמוע הצעות לשירים שפשוט חייבים להיות ברשימה הזו.