לחיי הפסגות הקטנות

בשלב זה של חיי, יש כבר כמה דברים שאני יודע על עצמי, ועל מה אהיה כשאהיה גדול, או יותר נכון - מה לא אהיה.
אז ראש הממשלה, או אפילו שר, אני כבר לא אהיה. גם מנכ"ל גוגל לא.
למה שלא אהיה? כי המסלול שאני נמצא עליו לא מוביל למקומות האלה, אבל יותר חשוב - כי כנראה שמעולם לא רציתי להגיע לשם באמת.
היום אני יודע שמה שאני רוצה זה להגיע לפסגות שחשובות לי. פסגות אישיות. קטנות וחסרות משמעות ככל שיהיו לעולם שמקיף אותי. ממנו קצת פחות אכפת לי ככל שהזמן עובר.
פסגות חומריות לא מעניינות אותי. גם לא כאלה שנועדו להרשים אנשים שלא אכפת לי מהם.
כן חשובים לי השגים אישיים. דברים שאני רואה אותם כערכיים, או כאלה שמאתגרים אותי כאדם.

אז היום פרסמתי את הקליפ ה 2500 בערוץ היוטיוב שלי. חתיכת מספר.
מה הקשר, אתם שואלים?

פגישה עם עלי מוהר (תשע שנים למותו)

אתה גיא?
הפתיע אותי בזמן ששוטטתי ברחוב, מחפש את הכתובת המדוייקת, קצת מתנשף, ובעיקר מקווה מאוד לדייק.
הסתכלתי לכיוון ושם הוא עמד. מכנסיים קצרים, סנדלים, חולצת טריקו חלקה פשוטה.
"כן" מלמלתי בהתרגשות.
"נעים מאוד, אני עלי".

ככה התחילה פגישתי עם עלי מוהר.
קבעתי להגיע אליו על מנת להנחות אירוח שלו בפורום מוזיקה עברית ב"וואלה". אי שם בשנת 2003. אירוח שהגיע אחרי שהרהבתי עוז להתקשר אליו, להשאיר הודעה קולית השואלת האם יאות להקדיש שעתיים מזמנו.
כשחזר אלי, מספר ימים אחרי זה...הבנתי שזה הולך לקרות. עלי מוהר ואני, בביתו. התרגשתי כמו נערת תיכון. בכל זאת...עלי מוהר.

על רומא

בימים אלה אני מטייל לי ברומא. סוף שבוע ארוך עם האשה, לאחר די הרבה זמן מאז שטיילנו יחד, ללא הילדות.
פעם ראשונה שלי ברומא, למרבה הפליאה (אני נוסע המון מהעבודה, כבר הרבה שנים, ועוד לא הזדמן לי), ואני ממש לא הולך להפליג פה בשבחה וביופיה של העיר. רבים וטובים ממני עשו זאת (אבל מכמה תמונות לא תתחמקו) .

בכל זאת, משהו אחד...