לחיי הפסגות הקטנות


בשלב זה של חיי, יש כבר כמה דברים שאני יודע על עצמי, ועל מה אהיה כשאהיה גדול, או יותר נכון - מה לא אהיה.
אז ראש הממשלה, או אפילו שר, אני כבר לא אהיה. גם מנכ"ל גוגל לא.
למה שלא אהיה? כי המסלול שאני נמצא עליו לא מוביל למקומות האלה, אבל יותר חשוב - כי כנראה שמעולם לא רציתי להגיע לשם באמת.
היום אני יודע שמה שאני רוצה זה להגיע לפסגות שחשובות לי. פסגות אישיות. קטנות וחסרות משמעות ככל שיהיו לעולם שמקיף אותי. ממנו קצת פחות אכפת לי ככל שהזמן עובר.
פסגות חומריות לא מעניינות אותי. גם לא כאלה שנועדו להרשים אנשים שלא אכפת לי מהם.
כן חשובים לי השגים אישיים. דברים שאני רואה אותם כערכיים, או כאלה שמאתגרים אותי כאדם.

אז היום פרסמתי את הקליפ ה 2500 בערוץ היוטיוב שלי. חתיכת מספר.
מה הקשר, אתם שואלים?

מה הקשר? ה 2500 הזה, הוא סוג של הישג כזה. המילה "פסגה" היא קצת גדולה לטעמי, אבל בהחלט ציון דרך,  משהו שאני גאה בו. סימן להתמדה (2500 !!!, תחשבו על זה. כמעט קליפ ליום, תשע שנים), נחישות, עקשנות, עמידה על עקרונות, ודבקות במטרה.
לצערי, אין הרבה דברים שעשיתי בחיי שבהם הפגנתי את התכונות האלה. וכשזה קורה, ועוד בפעילות שמטרתה טובת הכלל ולא טובתי האישית, אני שמח כפליים. משהו שאוכל להתגאות בו.
בפוסט הראשון שפרסמתי בבלוג הזה אמרתי כמה מילים על נצחונות קטנים. אז זה סוג של ניצחון כזה.


לקליפ ה 2500 בחרתי את השיר "אדבר איתך" של חוה אלברשטיין.
שיר נפלא. עם מילים מדהימות בעוצמתן, שתמיד נוגעות לליבי. לחן וביצוע מצויינים. מהמקרים הבודדים שהלחן, המילים והביצוע מתחברים יחד לכדי יצירה מושלמת. שיר ראוי.





את סיפור הערוץ אולי אספר בהרחבה בפוסט עתידי, אבל לצורך הפוסט הזה...ממש בקצרה.
לפני תשע שנים פתחתי ערוץ ביוטיוב והעליתי אליו כמה חומרים נוסטלגים מתחום המוזיקה העברית מהאוסף האישי שלי. הערוץ הצליח, תפס תאוצה, ואני המשכתי. בשלב מסויים הערוץ הפך להיות מוכר מאוד בתחום הנוסטלגיה העברית, וצבר מליוני צפיות. הערוץ לא פנה לכיוונים מסחריים, אלא דגל בחלוקת החומרים הנוסטלגיים, חלקם נדירים למדי, והנגשתם לציבור.
בשנת 2011 נסגר הערוץ על ידי יוטיוב לאחר שחברת NMC התלוננה על הפרת זכויות יוצרים. נפתח מאבק שצבר הד תקשורתי מסויים, רואיינתי, הצטלמתי, נרשמו עצומות תמיכה המוניות באינטרנט, הקמתי ערוץ יוטיוב שהוקדש למאבק הזה, קיבלתי קצת איומים בתביעות מחברות המדיה... בסופו של סיפור פתחתי את הערוץ מחדש  על אפם ועל חמתם של הגופים המסחריים שהתנגדו לו, והערוץ חי, נושם ובועט כיום. אני ממשיך להעלות אליו חומרים והיום הגעתי ללא פחות מ 2500 קליפים נוסטלגיים שהעליתי (הקישור לערוץ נמצא בצד שמאל של עמוד זה, ולמי שמעוניין ביותר פרטים, כמה קישורים ממש פה למטה).


תחילת הדרך - כתבה מצולמת בערוץ 10
הסיקור העיתונאי על סגירת הערוץ (כולל כתבה מצולמת)
המחאה והמאבק - ראיון אצל גיא ואורלי
הידיעה על חזרתו של הערוץ לאויר

4 תגובות:

ilana.palomo אמר/ה...

אח, אח גיא, איש יקר,
כמובן שאני איתך, נדמה לי שמהימים או מהתקופה הראשונה של הערוץ הראשון שלך ביוטיוב. כמה כעסתי ונעלבתי כשסגרו אותו ולא יכולתי לראות [ולהאזין] לכל אותם שירים, שמה שאפיין אותם ומאפיין עד היום הוא, ההופעה של המבצע עצמו. הייתי בין אלפי האנשים שחתמו על העצומה ולא היתה שמחה ממני שהעלת מחדש ערוץ שחי וגדל כל הזמן!

באופן אישי תמיד אזכור כמה שמחתי כשמצאת והעלת בערוץ את השיר של אריק איינשטיין "אולי צריך לתת לזה עוד זמן" זה היה אושר צרוף!

וכן, יש לך במה להתגאות. מה שעשית ועדיין ממשיך לעשות לא יסולא בפז וראוי לכל הערכה.

ולבסוף.. לסיים את הרשומה עם שיר שאני כל כך אוהבת... מה צריך אדם יותר מזה? כותבת ועדין מאזינה ואף מצטרפת לחוה הגדולה ושרה יחד איתה [זה שיר שאני שרה במקהלה שלי]...
אז תודה תודה }{ }{

Guy Alon אמר/ה...

ותודה לך אילנה, על הנאמנות והתמיכה כל השנים האלה.
אמנם את הערוץ הקמתי לא בשביל תגמול, אבל בכל זאת קיבלתי ממנו תגמול ענק. האפשרות להכיר ולתקשר עם אנשים כמוך. אוהבי התרבות העברית, השפה העברית והזמר העברי

Tali אמר/ה...

מזל שאתה לא שר, או מנכ"ל גוגל, כי אז לא היה לך זמן, להקים, לתחזק ולהעלות עוד שירים בערוץ. אז מזלנו, שאתה צנוע, מצד אחד, ומצד שני, שאפתן.
מעבר לחגיגה סביב הקליפ ה-2500 - שיר מדהים, אגב, הפוסט מוכיח שדבקות במטרה, מובילה למקומות נפלאים. אפשר רק ללמוד ממך.
מכיוון שחנוכה עכשיו, אוסיף ואומר שה"חלשים" ניצחו את ה"חזקים". חזק ואמץ, העם מאחוריך.

Guy Alon אמר/ה...

תודה רבה טלי. על המילים החמות ועל התמיכה לאורך הדרך