מחשבות קטנות בשבת חמה במיוחד

חמישה חודשים עבור מאז שכתבתי פה משהו. המון זמן.
הפוסט האחרון שלי נקרא "עייפות". על נדודי שינה, מחשבות בראש וכדומה.
במבט לאחור, אולי הטייטל הזה היה נבואי. אכן קצת התעייפתי לכתוב. לחשוב על נושא, לנסח, להשתדל להגיד משהו שהוא לא בנאלי. מעניין.

אז הבוקר חשבתי על הנושא, ונזכרתי למה בכלל התחלתי את הבלוג הזה.
זה לא היה בשביל לכתוב הגיגים ברומו של עולם שאמורים להרשים את השד יודע מי. זה היה בשביל לדבר על דברים קטנים יומיומיים, שמקיפים אותנו. וכאלה, לא חסרים.



למשל...

פוסט מוזיקלי: כשהלחן לא מתאים למילים

והפעם, כפי שנאמר בכותרת, פוסט מוזיקלי. התאים לי לשבת להתעמק בזה בבוקר סגרירי שכזה.
הנושא די ברור, אבל אסביר בכל זאת.
אתרכז בחמש דוגמאות לשירים ידועים. חלקם אפילו שירי מופת שכולנו אוהבים (יעני "נכסי צאן ברזל"), רק מה? מרוב שהתרגלנו לשמוע אותם, ואולי בכלל הכרנו אותם מאז ומתמיד, אף אחד לא שם לב שמבחינה אומנותית טהורה, השיר אולי נשמע מצויין, אבל הלחן לא הולם בכלל את רוח השיר, או את המילים עצמן.
בחלק מהמקרים לחן מצויין "אונס" את הטקסט (שהוא, לרוב, טקסט "נתון מראש" של משוררים) ושובר אותו לחתיכות, קוטע שורות, מכפיל/משמיט בתים או הופך בית לפזמון וכו'.

דוגמאות? מיד.

אופניים

זה היה בוקר ראש השנה האזרחית 1985. 

אני זוכר את זה בבירור כי זה היה הבוקר שבו מצאו את השכן תלוי בחצר.

הוא היה איש אומלל שלא היה לו אף אחד, ויצא בלילה עם חברים שרצו לשמח אותו בערב השנה החדשה.
כנראה שתה יותר מדי, או סתם עבר יום גרוע. הלך ותלה את עצמו. בלי שום התחשבות בסביבה. ככה באמצע החצר.
אני מניח שהיתה המולה סביב העניין כשעלה הבוקר. בכל אופן, אותי זה לא העיר. נער בחופשת חנוכה צריך כנראה יותר מאיש תלוי בחצר שלו כדי להתעורר מוקדם בבוקר.

אמא שלי סיפרה לי על זה כבדרך אגב אחרי שקמתי, והמשטרה כבר פינתה את הזירה. כאילו רצתה לחוס על נשמתי הרכה מפני הזעזוע הנורא.
להודות על האמת? הסיפור עניין אותי בדיוק לחמש דקות. מאחר וגופה כבר לא היתה באזור, וכל מה שנשאר לי לשמוע זה את הסיפור של אימי על איך היא פתחה את החלון בשש בבוקר וראתה איש תלוי בחצר ומיהרה להזעיק את המשטרה. די מהר הנושא מיצה את עצמו. היו לי תכניות אחרות לאותו היום.

קבעתי עם חבר לעשות איזה מסע קטן באופניים לאזור הירקון.