אז פורים.
וכמו שכתבתי בפייסבוק, לצערי אני מגלה שלחג הזה אין משמעות גדולה מדי בשלב שבו אני נמצא בחיי. הבנות גדולות מכדי להתחפש, ואני נדרש להיות במשרד.
אני מדמיין לעצמי תהלוכות של ילדים בתחפושות, הולכים אל/מ בית הספר, ומצטער שאני לא יכול לראות.
מישהי אמרה לי בעבודה שאני מדמיין שזה ככה. כבר שנים שילדים לא הולכים מחופשים לבית הספר. כולם מגיעים באוטו היום. אולי.
פתחתי קצת תמונות, ונתקלתי בתמונה הבאה, שגרמה לי להתעכב קצת. כי למרות שהתמונה עצמה לא טובה, יש מאחוריה זכרונות.
להורי היתה חנות צעצועים במשך מרבית חיי. "צעצועי אלון". מהחנויות הגדולות בהרצליה, שהיתה אז עיירה קטנה ואינטימית. היתה ממוקמת במתחם שעליו נמצא היום קניון לב העיר.
לכאורה, חלומו הרטוב של כל ילד. בפועל, אחיי ואני לא ממש ניצלנו את הגישה הבלתי מוגבלת לצעצועים. העדפנו לשחק בכדור בחוץ, למעשה, לא ממש לקחנו חלק בכל העניין הזה שנקרא "חנות הצעצועים".
כל זה, למעט פורים. פורים היה הסיוט הגדול שלי כילד. בכל הנוגע לחנות.
למה ? כי פורים פעם היתה העונה הבוערת. שבועיים לפני מגיעה כמות ענקית של סחורה. וצריך לעזור לאבא לפרוק, ולסדר. ובשבוע שלפני פורים ? כולם מגוייסים, ואין שחרורים.
תור ארוך של אנשים היה משתרך אל מחוץ לחנות, ולאורך המדרכה. ההורים שלי עבדו כמו משוגעים, והילדים ? השגיחו שלא יגנבו, וסידרו את סדר הכניסה של הלקוחות לחנות. בקיצור, לא ראינו אור יום.
הסתכלתי בתמונה, וניסיתי לראות קצת יותר פרטים.
וכמו שכתבתי בפייסבוק, לצערי אני מגלה שלחג הזה אין משמעות גדולה מדי בשלב שבו אני נמצא בחיי. הבנות גדולות מכדי להתחפש, ואני נדרש להיות במשרד.
אני מדמיין לעצמי תהלוכות של ילדים בתחפושות, הולכים אל/מ בית הספר, ומצטער שאני לא יכול לראות.
מישהי אמרה לי בעבודה שאני מדמיין שזה ככה. כבר שנים שילדים לא הולכים מחופשים לבית הספר. כולם מגיעים באוטו היום. אולי.
פתחתי קצת תמונות, ונתקלתי בתמונה הבאה, שגרמה לי להתעכב קצת. כי למרות שהתמונה עצמה לא טובה, יש מאחוריה זכרונות.
להורי היתה חנות צעצועים במשך מרבית חיי. "צעצועי אלון". מהחנויות הגדולות בהרצליה, שהיתה אז עיירה קטנה ואינטימית. היתה ממוקמת במתחם שעליו נמצא היום קניון לב העיר.
לכאורה, חלומו הרטוב של כל ילד. בפועל, אחיי ואני לא ממש ניצלנו את הגישה הבלתי מוגבלת לצעצועים. העדפנו לשחק בכדור בחוץ, למעשה, לא ממש לקחנו חלק בכל העניין הזה שנקרא "חנות הצעצועים".
כל זה, למעט פורים. פורים היה הסיוט הגדול שלי כילד. בכל הנוגע לחנות.
למה ? כי פורים פעם היתה העונה הבוערת. שבועיים לפני מגיעה כמות ענקית של סחורה. וצריך לעזור לאבא לפרוק, ולסדר. ובשבוע שלפני פורים ? כולם מגוייסים, ואין שחרורים.
תור ארוך של אנשים היה משתרך אל מחוץ לחנות, ולאורך המדרכה. ההורים שלי עבדו כמו משוגעים, והילדים ? השגיחו שלא יגנבו, וסידרו את סדר הכניסה של הלקוחות לחנות. בקיצור, לא ראינו אור יום.
הסתכלתי בתמונה, וניסיתי לראות קצת יותר פרטים.
בתוך החנות דמות מטושטשת. נראה לי שזו אמא שלי. שנה ? מעריך שאיפה שהוא בשנות ה 80 הראשונות. בהשתקפות - מכוניות מהתקופה, בניינים מכוערים כמיטב המסורת של הארכיטקטורה הישראלית, תריסים, רחוב מוזנח. והתחפושות בחלון...נאיביות, קלאסיות. וולט דיסני, פופאי... .אבל שלא תבינו לא נכון, בכל זאת, פורים זה פורים. גם אנחנו התחפשנו כמובן. אז בכל זאת, הנה כמה דוגמיות
תודה לאל, פעם היו דמויות לחיקוי. שום האח הגדול/הישרדות/מאסטר שף ורעות חולות אחרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה