מחשבות על צילום ישן

אני טיפוס נוסטלגי. החל מהמוזיקה שאני שומע, נושאי השיחה שלי עם מכרים וחברים, ונושאי העניין שלי באופן כללי.
נוסטלגיה אישית זה כבר משהו אחר. למה ? כי בניגוד לנוסטלגיה הכללית האהובה עלי, הרי הנוסטלגיה האישית תמיד מתלווה באיזה טעם חמוץ מתוק של "תראו איזה צעירים ויפים היינו". לא תמיד יש לי את ה state of mind הנכון לזה.

התמונות האישיות מילדותי תמיד זורקות לי בפנים את הגיל שלי, החיים חסרי הדאגה שחייתי אז, ובעיקר את הפער שבין האפשרויות הבלתי מוגבלות שהיו בילד הקטן שהייתי פעם לעומת השגרה שבה אני חי.

שלא תבינו לא נכון. אין לי על מה להתלונן. אני בריא, יש לי עבודה די מעניינת,  אני משתכר בכבוד, משפחה שאני אוהב, ובאופן כללי אני נמצא בנקודה שאני מניח שלא מעט אנשים היו מאחלים לעצמם.
אבל...הילד ההוא בתמונה. הוא בדרך להיות אסטרונאוט, כבאי, טייס, שחקן קולנוע וכדורסלן אגדי!!!

בתמונה שצירפתי אני עם שתי אחיותי, אימי, והכלבה שלי. בחצר שבה גדלתי בהרצליה.
אני בוחן את התמונה, ומהרהר בעוד כמה דברים...
אחותי למשל, עומדת לידי, וכמו בכל תמונה תקופתית, לובשת חולצה שמסגירה, פחות או יותר, את שנת הצילום.
כי חולצות של סטרסקי והאצ' היו בנמצא רק בסוף שנות ה 70, עת שודרה הסידרה.

הרכב מאחורה, חיפושית תקופתית. למי היא שייכת ? האם אי פעם היתה לנו מכונית כזו? בחיי שאני כבר לא זוכר.

היום הוא יום חם. כולנו מסתופפים בצל עץ הדקל האימתני שצמח לנו בחצר, ולבושים בהתאם.

ומה זה הכתם השחור הזה על הדשא? זו קיזי. הכלבה השחורה שקראנו על שם אחת הדמויות המובילות בסידרה "שורשים" ששודרה אז. אלוהים, כמה לא פוליטיקלי קורקט.
אני מסתכל על התמונה, וחושב שהנה קיזי, הכלבה שכל כך אהבתי כילד, וממש גדלתי איתה במשך 12 שנים מאושרות שהיו לנו יחד. קיזי היא כבר מזמן היסטוריה. וכשהגיע זמנה, הייתי כל כך עצוב. והנה, הזמן עשה את שלו, והיא מזמן רק זיכרון רחוק ומתוק, ויש לי עכשיו כלבה אחרת, שאני אוהב בדיוק כמו שאהבתי את קיזי.

ליד אחותי יש כדור פלסטיק צהוב. כנראה חצי מנופח. מהכדורים שהיום כבר לא רואים. התקדמנו.
אבל אז...אלו הכדורים ששיחקנו איתם. והם היו כל מה שהיינו צריכים כדי להנות, לנצל את עודפי האנרגיה שלנו ולשפר את כישורי הכדורגל , והם אפילו היו מספיקים בשביל לשבור חלון או שניים.

אבל בעיקר, בתמונה הזו יש מציאות שאיננה ולא תחזור.
ילדים שבגרו, חצר שנפלה קורבן לגלגלי הדחפורים וכוחות הנדל"ן, כלבה קטנה שמתענגת על ליטופה של האם, תקוות, חלומות, עץ דקל גדול, אוטו ישן, וילד קטן ורזה בלי חולצה.

2 comments:

  1. ילדות היא לעולם זכרון עצוב שמח [או חמוץ-מתוק]
    אם יש איזון בין התחושות סימן שהילדות היתה יפה
    ושלך, גיא, נראית ילדות יפה :-)

    השבמחק
  2. חסר לי עץ התות המדהים שהיה בחצר.וכל ביקור אצלכם ניגמר בחולצות מוכתמות של הילדים.אין תותים כאלה היום.

    השבמחק