זהו. הגעתי הביתה.
העדרות ארוכה, שלושה שבועות לבד לבד.
זה אולי לא נשמע הרבה, אבל לי זה הרגיש הרבה.
האמת שבעבר תקופה כזו היתה עוברת לי יותר בקלות. הפעם זה הרגיש לי הרבה. מכל מיני סיבות.
ועכשיו...שגרה. עבודה, פקקים, נסיעת חו"ל לפה או לשם, אימון כושר, קצת מוזיקה, הרבה משפחה.
וזה מעלה שאלות.
ראשית, הטיול הזה היה לי בראש כמה שנים, ותמיד צבע את השגרה האפורה שלי במין צבע ורדרד ואופטימי. "הנה, יש טיול גדול באופק, הרפתקאה. עוד חודש, חודשיים, חצי שנה..."
ועכשיו מה?
זה ייתן לך אנרגיה, חיוניות, התלהבות...
ומצד שני...הטיולים האלה, כבודם במקומם מונח, אבל הם לא יכולים להוות תחליף לשגרה שוחקת, או חסרת התלהבות.
אני מוצא שהחזרה הזו לשגרה, אחרי 3 שבועות ש"נעלמתי", מאפשרת לי לקבע קצת דברים מחדש.
הרבה יותר קל לעשות את זה כשאתה חוזר מהפסקה, מאשר לשנות את זה כשאתה בתנופת היום יום.
דברים שאולי אפשר לעשות קצת אחרת.
מה למשל?
סתם מחשבות...
לקבוע שיום בשבוע, יהיה אשר יהיה, אני יוצא מהעבודה בארבע אחר הצהריים ועושה דברים
יום בחודש לצאת לטיול (טוב, את זה אני כבר די עושה..)
לשנות מינון בקשר עם אנשים מסויימים מהשגרה שלי.
אולי להתחיל לעשות משהו חדש? לא יודע. לחזור לשיעורי הגיטרה, טניס, ספורט, אוריגמי, מקרמה...
אה כן. ויש לי איזה חלום ישן שמעולם לא עשיתי איתו כלום. אולי סוף סוף?
אז חזרתי עם תנופה של אנרגיה קצת להזיז את הגבינה שלי, ואם לא אממש אותה מספיק מהר, היא תתמוסס בחזרה הישר לשגרה הנושנה והמוכרת שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה