פעם, לפני המון שנים (שש, אם לדייק) הגשמתי חלום.
עליתי על מטוס, ונסעתי לטייל לבד במסלול שחלמתי לעשות בדרך 66 בארה"ב (route 66).
אפילו חלקתי את חוויותי פה בבלוג.
כשסיימתי את הטיול ההוא, חייכתי לעצמי בסיפוק. הייתי די גאה בעצמי שהעזתי, והתעקשתי לקחת לעצמי ככה זמן באמצע החיים. בין המשפחה לעבודה. וללכת לעשות משהו שאני באמת רוצה.
אחד מהלקחים שלי מהטיול ההוא..זה שהעולם לא לא מתמוטט בלעדי.
באמת שלא קרה כלום. בעבודה הסתדרו, המשפחה לא התפרקה, ואפילו חשבון הבנק שלי לא ממש ניזוק.
היה לי ברור שאחזור על זה ביום מהימים.
לא חלמתי שיעברו 6 שנים עד הפעם הבאה.
האמת שהמחשבה על הטיול הבא התחילה לדגדג לי לפני כ 3 שנים.
זוגתי ואני הלכנו לראות סרט. סרט שהצליח מאוד ואפילו זכה באוסקר. "הספר הירוק".
הסרט מתרחש בתחילת המאה ה 20, על רקע האפליה הגזעית בארה"ב, ומדבר על פסנתרן שחור מניו יורק שעורך מסע קונצרטים במדינות הדרום הגזעניות והעניות, מלווה בנהג ושומר ראש איטלקי.
הסרט עצמו מצויין, והוא מלווה בנופי מדינות הדרום.
כשראיתי אותו היה לי ברור - זה היעד הבא שלי. דרום ארה"ב. העוני, הגזענות, העבדות, ובעיקר - המוזיקה השחורה.
ואפילו, מה אתם יודעים - קיים מסלול שנקרא "the great river road" לאורך המיסיסיפי.
תיכננתי מסלול, הסתכלתי על היומן, נדמה לי שאפילו הזמנתי טיסה. ואז קרה משהו קטן בעולם. נדמה לי שקראו לו Cuvid19 או קורונה. והעולם נסגר, ואין טיסות, ואין כלום. והיה גל ראשון, שני ושישי.. ואי אפשר היה יותר לתכנן כלום.
אז כמו שאתם מבינים - הרגע הגיע. עירוב של ניצול הזדמנות וצירוף נסיעת עבודה, לכך שהתקופה נכונה עבורי..והנה אני יוצא לדרך. נסיעה של שלושה שבועות, שמתוכם הם שבועיים של טיול לאורך נהר המיסיסיפי, מעבר בין מחוזות הדרום ההיסטוריים, ביקור במעוזות הג'אז בניו אורלינס, בלוז בממפיס וקאנטרי בנאשוויל...
והכל לבדי.
שואלים אותי מכרים...באמת כיף לך ככה? לבד לבד? בלי אף אחד לחלוק איתו את החוויות? אישתך? חבר? מישהו?
אז התשובה היא שלמדתי מהטיול הקודם שיש לזה יתרונות וחסרונות.
החסרונות - לפעמים זה באמת מרגיש בודד, ואולי לא תמיד הכי בטוח להסתובב לבד. ותכלס - לא תמיד נעים לשבת במועדון לילה ולהקשיב למוזיקה (טובה ככל שתהיה) לבד.
היתרונות - אני עם עצמי. ואני לא צריך להתפשר עם אף אחד על כלום. מתי עוצרים, איפה ישנים, מתי הולכים לישון ומתי קמים.
מניסיון של הטיול הקודם - זה מנקה, מרענן, ומחדש אנרגיות.
אז...תאחלו לי בהצלחה.
ובהזדמנות זו...חייב להודות לאשה שמאפשרת, ומבינה, ותומכת. זה לא מובן מאליו בכלל!!
ואם ממש תבקשו יפה, אכתוב בלוג דרכים.
ממריא בשבת, עובד קצת, ומתחיל את הטיול ביום רביעי הבא.
בהצלחה לכולנו :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה