אז הטיול הסתיים. 11 יום בדרכים, לבד לגמרי. חלק מהזמן בערים גדולות שכנראה לא יתאפשר לי להגיע אליהן בדרך אחרת, וחלק מהזמן בחורים נידחים.
קשה להאמין שזה כבר מאחורי. חשבתי על הטיול הזה כמה שנים. והנה, זה נגמר.
ומה נשאר לי מהטיול הזה? או, זה הנושא של הפוסט.
אז מה באמת נשאר מטיול כזה?
האמת שזה דבר מאוד אינדיבידואלי. כל אחד חווה טיול כזה אחרת, כל אחד מסיק ממנו דברים אחרים לגבי עצמו, לגבי טיולים אחרים שאולי יעשה, לגבי מה הוא היה רוצה עוד לעשות בעתיד.
נתחיל מהדברים הברורים - נשארו לי הזכרונות.
הצפתי את הפיד שלי בפייסבוק בלא מעט תמונות וסרטונים. האמת שאין לזה הרבה משמעות. הזכרונות הם בראש.
התמונות והסרטונים לא באמת מעבירים את היופי, או ההתרגשות שחשתי בזמן שצילמתי, והם גם לא מסמלים לאחרים שצופים בהם את מה שהם מסמלים לי.
אז הזכרונות. זה הדבר הראשון. וכתבתי על זה באחד הפוסטים - לא עשיתי טיול. יצרתי זיכרון.
ומפה קצת תובנות על הטיול עצמו.
במבט לאחור הייתי מתכנן אותו אחרת. אבל זו חכמה בדיעבד וזה חכמה קטנה מאוד.
איך הייתי מתכנן אותו אחרת? יותר זמן לערי הפריפריה ופחות לערים הגדולות, הייתי מברר קודם על ארועים וחגים בתקופה שאני מטייל בה כדי לדעת לעלות על איזה פסטיבל, או לחוות את ערב האלווין דווקא בעיירה קטנה ולא בצורה המונית כמו בניו-אורלינס.
עוד כמה דברים..
טיול כזה נשמע אולי מלהיב והרפתקני, אבל הוא לא מתאים לכל אחד.
הלבד הזה יכול להיות קשה, ואני מודה שהיו לי כמה ימים של נפילות שבהם לא דיברתי עם נפש חיה ושאלתי את עצמי "מה אני עושה פה בכלל?".
אז הנה - אני לא מאלה שיגידו שהכל היה נפלא. היו גם נקודות חלשות, שאני מקווה לזכור ולהתחשב בהן לקראת הטיולים הבאים.
ופה מגיעה השורה התחתונה, כמו שהבנתם. יהיו טיולים הבאים. אני רק צריך למצוא את האזור והמסלול שישלהב את דמיוני.
אני לא יודע אם אעשה אותם שוב לבד, או עם האשה, או עם חבר.
אבל אעשה.
כי אני יוצא מהטיול הזה עם גאווה, ושמחה, וכמה זכרונות קטנים ופרטיים שיש רק לי, והם נפלאים.
ולכל מי עדיין פה - חברים, צאו מהשגרה. תעשו, תחוו. תחיו.
תודה לכל מי שקרא.
לא האמנתי שאכתוב כל כך הרבה, אבל ככה יצא .
לסיום...מיסיסיפי בשקיעה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה