כבר הרבה זמן אני רוצה לעשות את המסלול הזה.
שמעתי עליו לפני כמה שנים, אמרו לי שזה מסלול חובה, ו..עד עכשיו לא יצא.
אז שלשום עשיתי מעשה. לקחתי את עצמי לערבה, ישנתי שם לילה, קמתי מוקדם בבוקר, והלכתי לעשות את הר מסור.
טוב, אז מה בעצם הסיפור פה?
אז ככה, העלייה לא מאוד ארוכה, אבל מאוד קשה. תלולה, אפילו מסוכנת. צריך להאחז בכל מיני דברים, ולסמוך מאוד על עצמך ועל שיווי המשקל שלך.
ואז..פתאום, אתה מוצא את עצמך על הפסגה.
והנוף באמת מהמם.
אז ישבתי על הפסגה, התבשמתי קצת מהרגע, ביקשתי משני עוברי אורח אומללים לצלם אותי (לא ככה, ככה!!!, ועכשיו לאורך, ועכשיו לרוחב, ועוד אחד מרחוק, תודה רבה לכם) , והתחלתי את דרכי הלאה במורד הפסגה.
אחרי חמש דקות הליכה, או שש, עצרתי והסתכלתי לאחור לכיוון הפסגה שממנה ירדתי זה עתה.
לא יכולתי שלא להתפעל מהיופי שלה, מהעוצמה של הפסגה הזו על רקע הטבע שמקיף אותה.
אמרתי לעצמי: "וואו, תראה איזו פסגה כבשת".
וגם חשבתי לעצמי שכשהייתי על הפסגה אמנם נהניתי מהנוף סביב, אבל לא ראיתי את הפסגה עצמה. את הפסגה אני רואה רק עכשיו, במבט לאחור. ופתאום מבין על מה טיפסתי, וכמה זה יפה ומרשים. הגובה והנוף הזה.
טוב, אתם מבינים לאן אני חותר, כן?
